עע"מ 7383/23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למכרז פומבי להפעלת מחצבת ויזה דרומית, הנשלט על ידי שני עקרונות עיקריים: שמירה על שוויון וטוהר מידות, ומיקסום היעילות הכלכלית וכספי הציבור. הליך המכרז שם בראש סדר העדיפויות את השוויון, במטרה להגביר את אמון הציבור ואת האינטרסים הכלכליים ארוכי הטווח. יש לנסח ולדבוק בקפדנות בתנאי המכרז, ובפרט בדרישות הסף, אשר חלות גם על כל הבהרה שתתפרסם. הסוגיות המרכזיות להכרעה היו: ראשית, משמעות השימוש במונח "נפסל" בהחלטת ועדת המכרזים של מנהל מקרקעי ישראל בנוגע להצעתו של כפר גלעדי; ושנית, האם יש הצדקה לבחירתה של הוועדה בהצעה נמוכה יותר של המשיבים 3-2 על פני ההצעה הגבוהה יותר של כפר גלעדי. באשר לשימוש במונח "נפסלה", אף שהייתה הצדקה מסוימת לטענת כפר גלעדי כי הוא אינו תואם באופן מוחלט את דרישות המכרז או את המלצות רשות התחרות, ההקשר והנסיבות הצביעו על כך שההצעה לא נפסלה. החלטת ועדת המכרזים, אף שנוסחה בצורה לא אמנותית, הראתה כי היא שקלה בכובד ראש את הצעתו של כפר גלעדי ובחרה את ההצעה הזוכה משיקולים תחרותיים וציבוריים. בשאלת בחירת ההצעה הזוכה, תנאי המכרז העניקו לוועדת המכרזים שיקול דעת שלא לבחור את ההצעה הגבוהה ביותר וחייבו אותה לדבוק בהמלצות רשות התחרות. החלטת הוועדה להעדיף את המשיבים 3-2 נמצאה סבירה, נופלת בגדר תנאי המכרז ועולה בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרזים. בית המשפט עמד בפיתוי לשבת כ"ועדת מכרזים עליונה", ובמקום זאת אישר את שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. טענת כפר גלעדי כי הצעתם הייתה צריכה להתקבל משום שהיא הגבוהה ביותר לא עלתה בקנה אחד עם תנאי המכרז, שהקנו לוועדה במפורש סמכות לקבל החלטות כאלה. עוד ציין בית המשפט כי כפר גלעדי היו מודעים להשפעה הפוטנציאלית של שיקולי התחרות על הצעתם אך בחרו להמשיך בהליך. הפרש ההצעות הקטן יחסית בין כפר גלעדי למשיבים 2-3, יחד עם התעקשות רשות התחרות להגביר את התחרות בענף, תמכו בסבירות החלטת הוועדה. ככלל, הודגש בפסק הדין כי אין עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ועל כן הערעור נדחה. עם זאת, נוכח פגם הניסוח בהחלטת הוועדה, לא נפסקו הוצאות. השופט ד' מינץ והשופט ח' כבוב הסכימו עם ההחלטה.