ע"ו 8590-11-11

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על ההחלטה להכיר בהוריו של חייל צה"ל שנפטר, אורי בן הים, כהורים שכולים לפי חוק משפחות חיילים שנהרגו בקרב (שכר ושיקום, תש"י-1950). אורי סבל מדיכאון קשה והתאבד שנים לאחר שחרורו מצה"ל. ההורים טענו כי מחלת הנפש של אורי ומותו לאחר מכן נגרמו כתוצאה מתנאי שירותו הצבאי ולכן הם זכאים להטבות על פי החוק. הערכאה הנמוכה יותר קיבלה את טענת ההורים אך ערכאת הערעור לא הסכימה ופסקה לטובת הממונה על הפיצויים, שדחה במקור את תביעת ההורים. שופטי הערעור קבעו כי אין ראיות הקושרות את מותו של אורי לשירותו הצבאי, למעט השערות ספקולטיביות. הם הדגישו כי תנאי השירות הצבאי חייבים להיות בעלי מאפיינים מיוחדים כדי להיחשב כסיבה, וחיי שירות שגרתיים אינם מקיימים את דרישת הקשר הסיבתי. מאחר שחסרו ראיות עובדתיות ורפואיות במקרה זה, הגיעה ערכאת הערעור למסקנה כי המחלה לא נגרמה עקב שירותו הצבאי של אורי, ולכן הוריו אינם זכאים להכרה כהורים שכולים. השופטים הכירו בכאבה של המשפחה, אך הדגישו כי ההחלטה חייבת לעמוד בשלטון החוק.