תפ"ח 10841-07-13

תקציר

הנאשם הואשם בהריגת דודתו ובפריצה לדירתה. ההגנה טענה כי הנאשם לא נשא באחריות פלילית למעשיו עקב מחלת נפש, מה שגרם לו להיות בלתי כשיר באמת ובתמים להבין את פסול מעשהו או להימנע מלעשותו. בית המשפט בחן האם הנאשם סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירה והאם קיים קשר סיבתי בין מחלת הנפש לבין חוסר יכולתו לגבש מחשבה פלילית או להימנע מהמעשה. בית המשפט שמע חוות דעת מומחים הן מהתביעה והן מההגנה. מומחה התביעה, שבדק את הנאשם זמן קצר לאחר ביצוע העבירה, סבר כי הנאשם לא היה חולה נפש ולא ביצע את העבירה מתוך תוכן פסיכוטי. בתוך כך, המומחה מטעם ההגנה אבחן את הנאשם כסובל מסכיזופרניה סימפלקס, דבר שפגע בכושר השיפוט שלו ובמבחן המציאות. עם זאת, בית המשפט העדיף את חוות הדעת של מומחה התביעה, שהתבססה על תצפית עדכנית של הנאשם, על פני חוות דעת מומחה ההגנה, שנערכה כשנה וחצי לאחר האירוע. בית המשפט שקל גם ראיות נוספות, ובהן דברי הנאשם במשטרה ועדויות העדים, שהצביעו על הבנתו של הנאשם את הפסול שבמעשיו ועל יכולתו להימנע מהם. בנוסף, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין מחלת נפש פוטנציאלית כלשהי לבין ביצוע העבירה, שכן המניע היה סכסוך משפחתי. יתר על כן, התכנון הקפדני של הנאשם וניסיונותיו להעלים את הראיות הוכיחו את מודעותו ויכולתו לשלוט במעשיו. בסופו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי הנאשם לא העלה ספק סביר לגבי תחולת סייג אי השפיות וכי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הסייג אינו חל. בית המשפט בחן גם את יסודות העבירות בהן הואשם ומצא כי הנאשם כשיר לעמוד לדין. בעקבות זאת הרשיע בית המשפט את הנאשם ברצח ובפריצה לדירה בנסיבות מחמירות.