ת"ק 16630-05-22

תקציר

בית המשפט דחה הן את טענת התובע והן את תביעת הנתבע שכנגד בשל היעדר ראיות מספיקות לתמיכה באף אחת משתי הטענות. התובעים טענו כי הנתבע השמיץ אותם בטענה להטרדה מינית, אולם השופט קבע כי דברי הנתבע נופלים תחת הגנת האמת כאמור בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. השופטת מצאה את גרסתה של הנתבעת אמינה וסברה כי היא תיארה את חוויותיה הסובייקטיביות ואת ההשפלות שספגה מידי התובע. מאחר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובעת אינה הבעלים של הנכס, ניתקה את החשמל או ניצלה לרעה את ההליך המשפטי, נדחתה גם תביעתה שכנגד, שכללה טענות אלה. למרות שהשופטים הכירו בכך שבדירה ששכרה הנתבעת היו פגמים מסוימים, הם גם ציינו כי התובעת ניסתה לתקן אותם וגבתה דמי שכירות נמוכים מהרגיל בשל מצבה של הדירה. לפיכך נדחתה גם תביעת הנתבעת לפיצויים בגין ליקויים אלה. באשר לתקופה בה הנתבע לא יכול היה להתגורר בדירה עקב עבודות שיפוץ, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין תקופה זו, אך מאחר שלא הביאה ראיות מספיקות לדיור חלופי, גם טענה זו נדחתה. שני הצדדים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם במלואן, ולכן השופטת לא פסקה הוצאות, ומטעמים של צנעת הפרט פסק הדין לא כלל את שמותיהם המלאים של הצדדים. על פסק הדין ניתן לערער על פי בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.