רע"ב 994/24

תקציר

הדיון במקרה זה נסוב סביב חוקיותו של תיקון לפקודת החופשות, השולל מאסירים תושבי הרשות הפלסטינית את האפשרות לצאת לחופשה סדירה. העותרים טוענים כי התיקון אינו חוקי ודינו להתבטל, שכן הוא נכשל במבחן המידתיות. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי התיקון הוא אמצעי ביטחוני סביר. בית המשפט מכיר בחשיבות החופשה לאסירים ובצורך בהסדר מידתי המאפשר בחינה פרטנית של בקשות לחופשה של תושבי הרשות הפלסטינית. יודגש כי איסור גורף ללא כל חריג לבדיקה פרטנית אינו מידתי. הסדרים קודמים שאפשרו הערכה פרטנית של בקשות לחופשה של תושבי הרשות פעלו ללא קשיים משמעותיים. בית המשפט מציין כי התיקון הנוכחי, השולל לחלוטין חופשה רגילה, יוצר הבחנה בין תושבי הרשות לבין אסירים ביטחוניים, שלגביהם קיים מנגנון חריג. המבקשים לא הוכיחו כי בדיקה פרטנית תהיה כרוכה במשאבים בלתי סבירים או כי היא לא תגשים את תכליתו הביטחונית של התיקון. לפיכך, בית המשפט מגיע למסקנה כי התיקון אינו מידתי ונוגד את אמות המידה של המשפט המנהלי. עם זאת, בית המשפט מדגיש את שיקול הדעת הרחב של שירות בתי הסוהר בבואו לבחון מקרים פרטניים ואת העומס הכבד המוטל על מבקשי תושבי הרשות לסתור את חזקת המסוכנות. כתוצאה מכך, הערעור נדחה עקרונית, ושב"ס נדרש לגבש בתוך חצי שנה הסדר מידתי, שיאפשר בחינה פרטנית של בקשות לחופשה של תושבי הרשות במקרים חריגים. הבהרתו של השופט אלכס שטיין מדגישה את העומס הכבד המוטל על המבקשים ואת שיקול הדעת הרחב של שב"ס בבואו לדון בבקשותיהם.