ת"א 49403-09-20

תקציר

התובע הגיש תביעה כספית נגד שני נתבעים: הנתבע מס' 2, שהיה חייב לתובע סכום כסף גדול, והנתבע מס' 1, שהוא המנהל ובעל המניות היחיד של הנתבעת מס' 2. לאחר משא ומתן הושג הסכם פשרה, לפיו הנתבע מס' 2 ישלם את החוב בתשלומים והתביעה נגד הנתבע מס' 1 תימחק כל עוד החוב ישולם במלואו. אולם, הנתבע מס' 2 לא שילם את החוב. לאחר מכן פנה התובע לבית המשפט, ולאחר ששקל את טענות הצדדים, פסק השופט לטובת התובע. השופט הורה לנתבעים 1 ו-3 לשלם את חובו של נאשם מס' 2, שכן הם פעלו כיחידה כלכלית אחת, כאשר הנתבעים ערבבו כספים ונכסים, והנתבע מס' 3 הוקם כדי להמשיך את פעילותו העסקית של הנתבעת מס' 2 תוך התחמקות מהתחייבויותיה. זאת ועוד, השופט הטיל על הנתבע מס' 1 אחריות אישית לחוב, שכן התנהגותו כלפי התובע עלתה כדי מרמה, והוא נמנע מלגלות עובדות מהותיות על מצבו הקשה של הנתבע מס' 2. כך התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות, והשופטת קבעה כי על הנתבעים לשלם את הוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחתה מאחר שעילת התביעה נגדה מוצתה בהליך קודם.