ער"מ 2052-05-11

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למקרה שהביא משיב שעבד אצל המערערת, בעלת מספרה בדימונה. המשיבה טענה כי עבדה אצל המערערת במשך 11 שנים והייתה נתונה לניצול, הן כלכלי והן פיזי, וכבודה נרמס על ידי המערער. היא התפטרה מעבודתה במספרה באוגוסט 2008 והגישה תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע בגין שכר שלא שולם לה וזכויות נוספות הנובעות מהפסקת העסקתה. בתוך כך, תבעה המערערת פיצויים כנגד המשיבה, בטענה כי פגעה בשמו הטוב ובמשפחתו, ותבעה פיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבה, ופסק לה תשלומים שונים, לרבות שכר, פיצויי פיטורים והוצאות משפט, תוך שהוא דוחה את תביעתה שכנגד של המערערת מחוסר ראיות. לאחר מכן הגיש המערער ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אך לא שילם את הסכומים שנפסקו למשיב ואת ההוצאות שנגבו ממנו. בהמשך הגיש המשיב בקשה לחייב את המערערת להפקיד ערבות להבטחת הוצאותיה, עליה הורה רשם בית המשפט, תוך ציון אי תשלום הוצאותיו של המערער ועברו באי עמידה בהתחייבויות כספיות קודמות. המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, בטענה כי מצבו הכלכלי אינו צריך להוות חסם בפני גישתו לצדק וכי סיכוייו להצליח בערעורו גבוהים בשל טעויות בהערכת הראיות על ידי בית המשפט המחוזי. המשיב, לעומת זאת, תמך בהחלטת הרשם והדגיש כי מצבה הכלכלי הרעוע של המערערת הופך את הדרישה להפקדת ערבות לראויה עוד יותר. בית המשפט דחה את ערעורו של המערער, ואישר את ההחלטה לחייבו להפקיד ערבות בסך 7,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיב. פסק הדין הדגיש את זכות הגישה לערכאות כעקרון יסוד, אך גם הכיר בזכותו של המשיב שלא להיקלע להליכי סרק ולקשיים כלכליים. נוכח אי-עמידתו הקודמת של המערער בתשלומים שהורה בית המשפט וסיכויי ההצלחה הנמוכים בערעורו, אשר ערער על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, מצא בית המשפט לנכון לקיים את דרישת הערבות. עוד ציין בית המשפט כי למערער כבר היה יומו בבית המשפט וכי ערעורו כוון אך ורק להערכת הראיות על ידי בית המשפט, שלא סביר שתצלח. החלטה זו, קבע בית המשפט, מאזנת בין זכותו של המערער לעשיית צדק לבין זכותו של המשיב להגנה מפני מצוקה כלכלית מיותרת. המערער חויב להפקיד את הערבות בתוך 30 יום.