תלה"מ 48202-06-18

תקציר

התובעת, אשר חויבה בתשלום מזונות לנתבעת לאחר גירושיהם, הגישה תביעה להפחתת דמי המזונות בעילה של שינוי נסיבות. התובע טען כי חלה ירידה בהכנסתו וביכולתו להשתכר עקב מצב רפואי, וכי הנתבעת מונעת ממנו לפגוש את ילדיהם הקטינים. מנגד, טען הנתבע כי נסיבותיו של התובע לא השתנו מהותית מאז נקבעו דמי המזונות, וכי הוא לא פעל בתום לב בכך שלא גילה את מצבו הכלכלי האמיתי. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח שינוי נסיבות המצדיק הפחתת דמי מזונות. טענותיו של התובע בנוגע להכנסותיו לא היו עקביות, והוא לא הביא ראיות מספקות למצבו הרפואי ולהשפעתו על כושר השתכרותו. כמו כן, התברר כי התובע לא חשף את כל תזרימי הכנסתו והציג תמונה חלקית של מצבו הכלכלי. בית המשפט הדגיש את חשיבות תום הלב והגילוי המלא במקרים מסוג זה, וקבע כי הימנעותו של התובע מכך מהווה סיבה מספקת לדחות את תביעתו. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להתערבותו הנטענת של הנתבע ביחסיו עם ילדיהם. באשר לכושר ההשתכרות של הנתבע, בית המשפט לא מצא שינוי נסיבות מהותי מאז נקבעו דמי המזונות. גם טענותיה של התובעת בדבר צרכיה המוגדלים של הנתבעת בשל נוכחות אמה של התובעת בביתה לא צלחו, שכן התובע לא טען בכתב תביעתו לשינוי כלשהו בצרכי הקטינים. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות ולכן דחה את התביעה. כמו כן, בשל ייצוג הסיוע המשפטי של הנתבע ואי יכולתו של התובע לשלם, חויב התובע לשלם את שכר טרחת הנתבע והוצאותיו.