בע"מ 4346/13

תקציר

מדובר בסכסוך על נכס במושב בקוע, בבעלות אם ובעלה המנוח. המבקשת, האם, ביקשה לבטל הסכם שנחתם עם בנה (המשיב מס' 1) ואשתו (המשיבה מס' 2), בנוגע לנכס. ההסכם חייב את המבקש לרשום את המשיבים כ"בן יורש" אצל הרשויות הרלוונטיות במקביל להעברת זכויות הקניין. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק לטובת המבקשת, קיבל את טענתה כי הוטעתה על ידי המשיבים בשלב הטרום חוזי וביטל את ההסכם. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעור המשיבים, בקובעו כי הראיות אינן תומכות בקביעת הטעיה של בית המשפט לענייני משפחה, וכי המבקשת ויתרה על זכותה לחזור בה מההסכם. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שנדחה על ידי בית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות כלליות או ציבוריות והיא מוגבלת לעובדות הספציפיות של המקרה. השופטת ציינה גם את מערכת היחסים הקשה בין הצדדים, אך ציינה כי קיימים כלים משפטיים להגנה על זכויות האם, גם לאחר פסק הדין. יתר על כן, השופט התייחס להצעת פשרה קודמת שהמבקש דחה, ועודד את הצדדים למצוא פתרון בדרכי שלום. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה. פסקה מקיפה זו מתמצתת את פסק הדין כולו.