עמ"ש 44986-09-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור של אם שבית המשפט לענייני משפחה הורה לה לקיים שורה של פסקי דין והחלטות שמטרתם להקל על הקשר של בנה הקטין עם אביו. המערער נמנע שוב ושוב משיתוף פעולה עם גוף טיפולי – מרכז הישיבות – שמונה לפקח על חידוש הקשר של הילד עם אביו. בית המשפט מוצא את אי עמידתה של האם כעניין חמור, תוך שימת דגש על פוטנציאל הפגיעה בילד ועל הפגיעה בזכותו לקיים קשר עם אביו. השופטים מתארים את תופעת הניכור ההורי כחמורה ביותר, ומדגישים את השפעותיה המזיקות על התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הילד. הם מדגישים את סמכותו וסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לאכוף את פסיקותיו, ודוחים את טענת המערער כי אין לו את הסמכויות הדרושות. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין צורך בדיון הוכחות או בבדיקה חוזרת של הקטין, שכן האם הודתה במפורש כי לא קיימה את ההחלטות ולא הראתה נכונות לעשות כן בעתיד. כתוצאה מכך, הערעורים נדחים, והאם חויבה לשלם הוצאות והוצאות משפט בסך 40,000 ₪, כאשר הערבויות שהפקידה חולטו לאב. השופטים מביעים תקווה כי האם תשנה את עמדתה ותשים את טובת הילד בראש סדר העדיפויות תוך שיתוף פעולה עם מרכז המפגשים. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.