תפ"ח 9816-12-10

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב אם שהרגה את שתי בנותיה הקטנות. השאלה שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם מדובר באירוע אחד או בשני אירועים נפרדים, ואם מדובר באירוע אחד, האם מדובר במעשה אחד או שניים. הבחנה זו היא מכרעת שכן היא קובעת את חומרת העונש שצפוי לנאשם. בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי במקרה זה יש לראות בעבירות אירוע בודד. עם זאת, הם דחו את הרעיון ששני מקרי הרצח היו חלק מאותו מעשה, והדגישו את אופיו הייחודי של כל רצח. במקום זאת, קבע בית המשפט כי מדובר בשני מעשי אלימות נפרדים כלפי שתי הנערות, המצדיקים שני מאסרי עולם חובה שירוצו ברצף. בהגיעם להחלטה זו הסתמכו השופטים על פסיקות קודמות, תוך הדגשת קדושת חיי האדם והצורך להתייחס לכל פגיעה בשלמות הגוף כאל עוולה מובהקת. הטלת מאסר עולם מצטבר, במקרה זה, נתפסה כתגובה מידתית למעשיו של הנאשם, המשקפת את עקרון ההלימה בענישה. בית המשפט שקל גם את מצבה הנפשי של הנאשמת, אך מצא כי מעשיה לא נבעו בעיקר מהפרעה נפשית חמורה. בנוסף, הודגש כי מעשי הרצח בוצעו באכזריות ובאלימות, ללא סיבה מוצדקת, מה שתומך עוד יותר בצורך בענישה מחמירה. לפיכך הגיעו השופטים למסקנה כי שני מאסרי עולם מצטברים, לצד פיצוי כספי לנפגעים, יהיו ראויים במקרה זה.