ת"א 43804-02-16

תקציר

המבקש ביקש מבית המשפט ליתן צו שיחייב מספר תאגידים בנקאיים להמציא מסמכים מסוימים הנוגעים לחשבונות המוחזקים אצלם. המבקשת התכוונה להשתמש במסמכים כראיה לתמיכה בטענתה לבעלות על הזכויות בדירה. המבקשת טענה כי המסמכים יוכיחו את תיאוריה שלה לגבי המקרה, דהיינו, שהדירה נרכשה על ידי בעלה במשותף עם שניים נוספים. לטענת המבקשת, המסמכים סותרים את הכחשת הנתבעים את תביעתה. הנתבעים התנגדו לבקשה, בטענה כי היא עולה כדי ניסיון פסול לגלות ראיות, כי המסמכים אינם רלוונטיים וכי הפקתם מהווה הפרה של חובת הסודיות של הבנקים כלפי לקוחותיהם. בית המשפט קבע, כי בקשת המבקש אינה בקשה להמצאת מסמכים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, אלא הוגדרה כראוי כבקשה לצו לפי פקודת הראיות. בית המשפט מצא כי המבקש זכאי לצו בגין אחד החשבונות בכל הנוגע לצד להליך, והמבקש ביסס עילה לכאורה המצדיקה את גילוי המידע. החשבון המדובר עמד במרכז טענת המבקשת כי רכשה את הדירה מהנתבעים. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת המבקש למתן צו בגין יתר החשבונות שהמחזיקים בהם לא היו צד להליך. בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בתנאים להורות על גילוי חשבונות צד ג', כפי שנקבעו בהחלטות קודמות. המבקש לא הביא ראיות מספיקות כדי להראות כי החשבונות המדוברים שייכים לצדדים או כי כספים הועברו אליהם בחוסר תום לב. לפיכך, הבקשה נענתה בחלקה ונדחתה בחלקה.