ע"א 2673/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין לטובת המשיבה, פנינה ירושלמי, בתיק של הפרת הסכם פשרה לרכישת דירה. בהסכם, שנחתם בשנת 1998, נקבע כי המוכרים ירשמו את הדירה על שמו של ירושלמי בתוך שלושה חודשים. אם לא יעשו כן, הם צפויים לשורה של קנסות, כולל חזקה מיידית בדירה על ידי ירושלמי ותשלום פיצויים קבועים. המוכרים לא עמדו במועד האחרון ונמצא כי הפרו את ההסכם. בית משפט השלום בתל אביב פסק לטובת ירושלמי והורה למוכרים לשלם את הפיצוי המוסכם בסך 30,000 ₪, מחצית מדמי השכירות מפברואר 1997 עד מרץ 1998, ופיצוי נוסף בגין נזק ממוני. המערערת, שייצגה את המוכרים, ערערה על החלטה זו וטענה כי העיכוב ברישום הדירה נבע מגורמים שאינם בשליטתם וכי סכומי הפיצוי אינם סבירים. עוד טענו כי יש להגביל את אחריותם לחלקם היחסי בדירה. ערכאת הערעור דחתה את טענות המערער, ולא מצאה עילה להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר. נקבע כי איחורה של המערערת בפנייה לרשויות הרלוונטיות תרם באופן משמעותי להפרה. יתר על כן, בית המשפט אישר את סכומי הפיצויים, תוך שהוא מדגיש כי יש לכבד את הפיצוי המוסכם, והמערערת לא הביאה ראיות מספיקות המצדיקות את הפחתתם. עוד קבע בית המשפט כי תביעתו של ירושלמי לנזק מוכח אינה מהווה ויתור על הפיצוי המוסכם. באשר לדמי השכירות, ראיותיה של המערערת עצמה תמכו בתצהירו של ירושלמי, ועל כן טענתה הייתה מוצדקת. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי יש לחייב את המערער רק בחלקו היחסי בדירה, והדגיש כי ייצג את הבעלים האחרים ונטל על עצמו התחייבויות בשמם. נמצא כי המערער ניסח את ההסכמים והתחייב למכור את הדירה ולהעביר זכויות, מה שהופך אותו לאחראי למלוא סכום הפיצויים. משכך, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשפט של ירושלמי.