רע"א 2840/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בעניין פוליסת ביטוח ופרשנותה לסעיף המתייחס לאובדן כושר עבודה מוחלט בעקבות תאונה. המבוטח, מאמן טניס שולחן, נפצע בתאונת דרכים ותבע תגמולי ביטוח מחברת הביטוח המשיבה. הפוליסה הגדירה נכות מוחלטת כאובדן של לפחות 75% מהיכולת לעבוד במקצוע או בעיסוק חלופי סביר. חברת הביטוח שילמה תגמולים במשך ארבע שנים אך לאחר מכן הפסיקה את התשלומים, בטענה שהמבוטח יכול לעבוד בעיסוק סביר אחר. המבוטחת תבעה המשך הטבות, ובית משפט השלום דחה את תביעתה והוביל אותה לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי המבוטחת אכן איבדה את יכולתה לעבוד במקצועה בשיעור של 75% וכי עיסוקה החדש כמתווכת דירות הוא חלופה סבירה, בהתחשב בהשכלתה ובכישוריה. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי על חברת הביטוח לשלם תגמולים עד שהמבוטח יתחיל לעבוד כסוכן. השופט שנלר הדגיש כי אם המבוטח בוחר שלא לעבוד בעיסוק חלופי סביר, הוא עשוי להיחשב ככשיר לעבוד. השופטת לבהר-שרון ציינה כי ככל שהעיסוק הראשוני התמקצע יותר, כך קשה יותר למצוא חלופה ראויה. המבוטח הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי היא מרוקנת את משמעות הפוליסה ותאפשר לחברות הביטוח להתחמק מתשלומים. עוד טענה כי פסק הדין יצר תקדים מסוכן וכי יש לפרש את הסעיף לטובתה. עם זאת, הבקשה נדחתה, שכן נראה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחיל כראוי את המבחנים לעיסוק חלופי סביר, תוך הבטחת גישה מאוזנת שאינה מיטיבה יתר על המידה עם המבוטח או עם חברת הביטוח. ההחלטה התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה ונפלה לקטגוריה של מקרה מיושם, ולא העלתה שאלה עקרונית מעבר לאינטרסים של הצדדים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.