עמ"נ 14028-10-22

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת על היטל השבחה שהוטל על מקרקעי המערערים בעקבות תכנית השבחה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות המצב התכנוני הקודם והאם יש להביא בחשבון את הנוהג של ועדת התכנון המקומית למתן היתרי בנייה ל-50% בנייה בעת קביעת שווי הקרקע במצב הקודם. ועדת הערר החליטה שלא להתחשב בנוהג זה, מה שהוביל את המערערים לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט קבע כי ועדת הערר שגתה טעות מהותית בפרשנות חוק היטלי השבחה. הוועדה מצאה כי הוועדה לא הבחינה בין דרגות שונות של אי-חוקיות או פרקטיקה בלתי חוקית ולא הבהירה את מקורו ומשכו של הנוהג הבלתי חוקי לכאורה. בית המשפט הדגיש את מעמדה המקצועי של ועדת הערר ואת עקרון ההתערבות הזהירה בהחלטותיה, אך הגיע למסקנה כי בהחלטה נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות. בית המשפט קבע שורה של פרמטרים לקביעה האם יש לשקול פרקטיקה בלתי חוקית לצורך היטל ההשבחה, לרבות מידת אי החוקיות, עוצמת הנוהג הפסול, תיעוד אובייקטיבי של הנוהג, היקפו, ומועד שינויו או הפסקתו. פרמטרים אלה, קבע בית המשפט, צריכים להישקל יחד כדי להחליט אם יש להכיר בנוהג. ביישום עקרונות אלה על המקרה הנדון, מצא בית המשפט כי הנוהג של הוועדה המקומית להעניק היתרי בנייה בשיעור של 50% התבסס על היתרי בנייה ולא היה מדובר בפעילות בלתי חוקית. מדובר בפסילה בעצימות נמוכה, שכן הייתה פרשנות סבירה התומכת בה. הנוהג בא לידי ביטוי אובייקטיבי בהחלטות הוועדה ובהיתרי בנייה רבים, הוא היה נרחב וארוך טווח, ורק לאחרונה החליטה הוועדה לשנותו, לאחר שתכנית ההשבחה נכנסה לתוקף. לפיכך קבע בית המשפט כי יש להתחשב בנוהג זה בעת קביעת היטל ההשבחה. מחלוקת משנית נגעה לחיוב על שטחי "נספח". ועדת הערר החליטה כי החלטת הוועדה המקומית שהתירה תא חניה מקורה של עד 39 מ"ר מהווה שיפור, אך בית המשפט לעניינים מנהליים לא הסכים. בית המשפט קיבל את טענת המערערים כי יש להתחשב בנוהג הוועדה למתן היתרים למוסכים העולים על 25 מ"ר. בית המשפט הדגיש כי ועדת הערר לא דנה בטענה זו וכי פרשנותם של המערערים סבירה ועולה בקנה אחד עם דיני התכנון. מאחר שהוועדה המקומית הוציאה היתרים רבים לשטחי מוסכים גדולים יותר, ומאחר שרק לאחרונה טענה הוועדה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם המצב התכנוני הקודם, פסק בית המשפט לטובת המערערים גם בנקודה זו. משכך, קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים את הערעור במלואו, ביטל את החלטת ועדת הערר והורה על חישוב היטל ההשבחה על פי השומה הקובעת. לבסוף, הורה בית המשפט למשיב לשלם למערערים את הוצאות המערערים, שעמדו על סך של 60,000 ₪.