עמ"נ 41373-09-20

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור על החלטת רשות האוכלוסין במשרד הפנים, שסירבה להעניק לשני מערערים, אם ובנה, מעמד בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים. האם, אזרחית רוסיה, נישאה לאזרח ישראלי ועלתה לישראל בשנת 1992. הבן נולד מחוץ לנישואין והצטרף לאמו בישראל בשנת 2004. המשפחה עברה תהליך הדרגתי לאיחוד, אך הוא הופסק בשל ספקות לגבי כנות הקשר הזוגי. הבעל נפטר בשנת 2012, והמערערים ביקשו מעמד מטעמים הומניטריים, אשר נדחה פעמיים על ידי רשות האוכלוסין, פעם אחת בשנת 2017 ופעם נוספת בשנת 2019, בשל זיקתם הרפה לישראל, וקשריהם ההדוקים עם רוסיה, ארץ מוצאם. גם בית הדין לעררים דחה את ערעורם, והוביל את המערערים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט לא מצא עילה משפטית להתערב בהחלטת רשות האוכלוסין, שהייתה סבירה ומבוססת על בדיקה מעמיקה. משך שהותם של המערערים בישראל, התאלמנותה של האם וגילו הצעיר של הבן בעת עלייתו לא הספיקו כדי להצדיק הענקת מעמד, במיוחד נוכח שורשיהם הרוסיים והיעדר זיקה מהותית לישראל. ההחלטה התקבלה בשיקול דעתה של הרשות וכיבדה את כוונות החקיקה. לפיכך, הערעור נדחה, תוך הוצאות מתונות, וצו ביניים המגן על שהיית המערערים בארץ עד מאי 2021.