ת"א 38330-04-13

תקציר

התובעת, שהתקשרה בהסכמי יזמות בנוגע להרחבת קיבוץ מרחביה עוד בשנות התשעים, הגישה תביעה כנגד רשלנות הנתבעים שגרמה לה להפסדים כספיים. עיקר המחלוקת נסובה סביב השומות שנערכו לשיווק חלקות קרקע. התובעת טענה כי השומות שערך בא כוח הנתבעים, מר ברסלב, היו בלתי סבירות וגרמו לה נזק. הנתבעים, לעומת זאת, הכחישו כל עוולה וטענו כי מעשיהם היו סבירים ולא גרמו כל נזק לתובע. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נמצא כי בעוד שהערכות מר ברסלב הכילו אי התאמות מסוימות, הן לא היו בלתי סבירות או נוהלו ברשלנות. עם זאת, בית המשפט מצא את הנתבעים אחראים להפרת חובת הזהירות שלהם כלפי התובעת בכל הנוגע לעיכוב הפרויקט מבלי לספק הסברים ועדכונים במועד. שיהוי בלתי סביר זה גרם לעלויות נוספות ולעליית מחירים עבור התובע. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי הנתבעים אחראים לעיכוב של תשעה חודשים בפרויקט. תקופה זו גרמה לעלייה בעלויות הפיתוח, שבית המשפט חישב כי הן בסך 278,259 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.2008 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע 332,561 ₪ בגין דמי ניהול מופרזים ששולמו בתקופת האיחור. ככלל, התביעה התקבלה באופן חלקי, והנתבעים חויבו לפצות את התובע בסך של 610,820 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית משפטית החל מיום 1.6.08. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בחלק מהוצאות המשפט של התובעת, בסך 70,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ופירט את היקפה המצומצם של המחלוקת ואת מרכיביה הספציפיים של התביעה שהתקבלו.