ת"א 1816/04

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענותיו נגד מי מהנתבעים. התביעה עסקה בעסקת החלפת רכב כושלת, במסגרתה רכש התובע רכב עם שלדה מזויפת, מה שהוביל להחרמה על ידי המשטרה ולנזק משמעותי לתובע. התביעה המקורית הוגשה כנגד נתבע שרק עיבד את הניירת להעברת הבעלות ברכב ולא הרוויח כלכלית מהעסקה. הנתבע טען כי צד שלישי, פריד, תיווך בבורסה ומכר את הרכב המזויף לתובע. לאחר מכן תיקן התובע את תביעתו פעמיים, הוסיף והסיר נתבעים, לרבות פריד, אך לא סיפק פרטים עקביים או ראיות התומכות בטענותיו. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה כי מי מהנתבעים ידע על אופיו המזויף של הרכב טרם המכירה או פעל במרמה. יתר על כן, עדותו של התובע עצמו לא הייתה עקבית, והוא לא ערך בדיקת רכב מסודרת, אשר יכלה לחשוף את הזיוף. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגד שלושת הנתבעים. עם זאת, חויב התובע לשלם הוצאות מתונות לנתבעים 1 ו-3, בשל מעורבותם באירועים שקדמו לרכישת הרכב המזויף. השופט בחר שלא לפסוק הוצאות לנתבע 2, פריד, למרות שדחה את התביעה נגדו, משום שהכחיש את חתימתו על מסמך מכריע, דבר שהצריך בדיקת מומחה מטעם בית המשפט.