ב"ל 33039-06-22

תקציר

התובע, חולה ריאות כרוני, ביקש לקיים אירוע מחודש אפריל 2020 שיוכר כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובעת, מטפלת במקצועה, טענה כי היא סובלת ממצוקה נפשית לאחר שהמטופל הקשיש בו טיפלה הודיע לה כי היא חולה בקורונה. האירוע התרחש במהלך הגל הראשון של המגפה, על רקע פחד ובהלה נרחבים. התובעת נמלטה מהמקום מחשש שנדבקה בנגיף ותמות בשל מצבה הבריאותי הבסיסי. בעקבות האירוע חווה התובע חרדה ודיכאון, ובסופו של דבר פנה לקבלת טיפול רפואי. בית הדין מצא כי התובעת הציגה ראיות מספיקות לאירוע חריג בעבודה, בהתחשב בנסיבות החריגות של המגפה ובמצבה האישי של התובעת. השופט סבר כי זו תגובה סבירה להימלט בבהלה למשמע החדשות, במיוחד לאור מצבו הבריאותי הקודם של התובע והחשש הנרחב מהנגיף במהלך הגל הראשון. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת לאירועים וקבע כי היא עמדה בנטל ההוכחה לקיומו של אירוע חריג. עם זאת, ההחלטה בדבר הקשר הסיבתי בין אירוע זה לבין ליקויו הנפשי של התובע הייתה שמורה לקביעת מומחה רפואי. השופט הורה על מינוי מומחה לבריאות הנפש שיבחן את הקשר הסיבתי והנחה את הצדדים בהתאם.