ב"ל 380/99

תקציר

התובעת, אזרחית ישראלית, עברה מישראל לשטחים בשנת 1979 ולא הגישה בקשה לקצבאות ילדים עבור בנותיה שנולדו שם. בשנת 1995 חזרה לישראל והגישה בקשה לקצבת ילדים רטרואקטיבית בגין לידת ילדיה. המוסד לביטוח לאומי שילם את הקצבה הנוכחית אך דחה את התביעה הרטרואקטיבית בטענה שהיא הוגשה מאוחר מדי. התובע תבע, ובית המשפט קבע כי על המכון לשלם את קצבת הילדים הרטרואקטיבית עבור שלוש שנים לפני מועד הגשת הבקשה, בתוספת פיצוי בגין עיכוב בתשלום, שכן המכון לא הודיע לתובע על הדחייה והתביעה לא נדחתה בזמן. בית המשפט ביסס את החלטתו על זכותו של התובע לקצבה, מטרת החקיקה ושיקולים תקציביים, וציין כי המכון אישר תביעות דומות במקרים אחרים. החלטה זו, אף שפגעה בשיקול דעתו של המכון, נחשבה סבירה, שכן החלטת המכון הייתה בלתי סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. פסק הדין הזכיר גם את מגמת החקיקה להפחתת תשלומים רטרואקטיביים, ואת הנטל הכלכלי הכבד על המכון ובסופו של דבר על כספי הציבור, אם יאושרו תקופות רטרואקטיביות ארוכות.