ת"א 48435-12-21

תקציר

התובע עצר בצד הדרך, חשד בפנצ'ר בצמיג ויצא מהרכב. כאשר רכב צד ג' סטה לכיוון רכבו החונה, נכנס התובע במהירות לתוכה, אך הדלת הפתוחה נפגעה מהרכב הסוטה וכתוצאה מכך אירעה תאונה. השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם התובע השתמש ברכבו בעת התאונה. אם היה, הרי שעל פי חוק הפיצויים, האחריות נופלת אך ורק על מבטחת הרכב של התובעת, הפניקס. אחרת, האחריות הייתה מוטלת במשותף על הפניקס ושלמה, מבטחת רכב הצד השלישי, בחלקים שווים, או על ידי שלמה בלבד. השופט קבע כי התובע אכן עשה שימוש ידוע ברכבו. השופט התייחס להגדרת "שימוש ברכב מנועי" בחוק הפיצויים, הכוללת חניה ותיקון דרך. הפסיקה קבעה כי פעולות המהוות תיקון דרך נחשבות לשימוש ברכב מנועי. השופטת מצאה כי מעשיו של התובע עמדו בתנאים לתיקון הכביש בהיותו על הכביש, העצירה נעשתה כדי לטפל באירוע פתאומי, והחלפת צמיג היא משימה פשוטה שאינה דורשת איש מקצוע. למרות שהתובע לא בדק פיזית את הצמיג לפני התאונה, די ביציאה מהרכב כדי לבדוק חשד לתקלה כדי להיחשב כתיקון דרך. גם פסקי דין קודמים תומכים בכך, וקובעים כי נהג היוצא מרכבו לבדיקת חשד לתקלה יוצר סיכון לפציעה ולכן נחשב למשתמש ברכב. מאחר ומעשיו של התובע היוו תיקון דרך, האחריות לתאונה מוטלת על הפניקס בלבד. התביעה מתקבלת נגד הפניקס ונדחית כנגד הנתבעים האחרים. הפניקס תפצה את התובע בגין פיצויים מוסכמים בסך 350,000 ₪, תשלם שכר טרחת עורך דין ותכסה את הוצאות הנתבעים האחרים.