בר"ע 24441-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **הקדמה** ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר דחה ערעור של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (מס הכנסה). ליבת המחלוקת היא האם ליקוי של אין-אונות אצל המבקש מהווה סיבוך של מחלת הסוכרת שלו, לצורך קביעת שיעור נכות. **הרקע העובדתי וההליכים הקודמים** 1. **הליך ממושך:** עניינו של המבקש (יליד 1954) מתנהל בפני ועדות רפואיות וערכאות משפטיות מאז שנת 2018. הוא הגיש בקשה לפטור ממס עקב נכות רפואית, ונקבעה לו נכות משוקללת בשיעור 86.4%. 2. **פסקי דין מחזירים:** ההליך התאפיין בארבעה פסקי דין מחזירים שניתנו בהסכמה, אשר הורו לוועדה הרפואית לדון בנושא האין-אונות בהקשר למחלת הסוכרת. פסק הדין המחזיר האחרון, ששימש בסיס להחלטה הנוכחית, הורה לוועדה לדון בטענות המבקש כי האין-אונות היא סיבוך של סוכרת, ולקבוע את שיעור הנכות בהתאם, תוך התייעצות עם יועץ אורולוגי שינמק את קביעתו. 3. **החלטת הוועדה:** הוועדה, לאחר התייעצות עם יועץ אורולוגי (ד"ר בלאוקר), קבעה כי האין-אונות אינה סיבוך של מחלת הסוכרת, ודחתה את ערר המבקש. **הטענות המשפטיות של המבקש** המבקש העלה מספר טענות עיקריות כנגד החלטת הוועדה: 1. **הנמקת היועץ:** טענה כי הנמקת היועץ (ד"ר בלאוקר) לפיה אין-אונות אינה סיבוך של סוכרת משום שלא היו אשפוזים או טיפול באינסולין, הינה מוטעית. לטענתו, סעיף הליקוי אינו מגביל קביעת נכות גבוהה (65%) רק לטיפול באינסולין או במצבי חוסר יציבות ואשפוזים, אלא כולל גם מבוטח הנוטל טיפול פומי שיש לו סיבוכים. 2. **התייחסות לגיל:** טענה כי היועץ התבסס על גילו של המבקש, תוך טעות בחישובו (הליקוי התגלה בגיל 64, לא 67), ושגיל מבוגר אינו הנמקה מספקת, מפלה או סותרת את סעיף הליקוי המאפשר התאמת נכות עד גיל 70. 3. **קביעות סותרות:** טענה כי היועץ קבע קביעה הפוכה במקרה דומה של מבוטח אחר. 4. **הוצאות:** עתר לביטול פסיקת ההוצאות לאור ההליכים הרבים. **ניתוח בית הדין הארצי לעבודה** בית הדין הארצי דחה את הבקשה, תוך שהוא מתבסס על מגוון עקרונות משפטיים ופרשניים: 1. **הכשרת פסק הדין המחזיר:** בית הדין הדגיש את ההוראות הספציפיות של פסק הדין המחזיר, שניתן בהסכמה, לפיו הוטל על הוועדה לדון בטענות המבקש ולפנות לחוות דעת אורולוגית שתנמק את קביעתה לגבי הקשר הסיבתי בין אין-אונות לסוכרת. 2. **אי התערבות בקביעות רפואיות:** זהו עיקרון משפטי מרכזי. בית הדין חזר והדגיש כי הוא אינו מתערב בקביעות רפואיות של ועדות מומחים, אלא אם נפלה בהן טעות משפטית מהותית. 3. **פרשנות סעיף הליקוי (סוכרת):** * **הגדרת "אברי מטרה":** בית הדין אישר כי הגדרת "אברי מטרה" בסעיף 4 לתוספת לתקנות (המתייחס לסוכרת) כוללת כלי דם גדולים וקטנים, ועל כן יש בה כדי לכלול מצב של אין-אונות. * **תנאי לסעיף (ו) - 65% נכות:** בית הדין פירש את סעיף 4(ו) הקובע 65% נכות עבור "סוכרת עם סיבוך באחד מאברי המטרה בחומרה של 30% לפחות או עם שני סיבוכים לפחות". הוא קבע כי על מנת להיכנס להגדרה זו, הסיבוך צריך להיות קשור בקשר סיבתי למחלת הסוכרת, ורק אז תיבחן דרגת הנכות. * **הקשר הסיבתי כנקודת מפתח:** ליבת הקביעה היא כי על מנת להיחשב סיבוך, נדרש קשר סיבתי מוכח למחלת הסוכרת. העובדה שאין-אונות *יכולה* להיות סיבוך של סוכרת (כפי שהמבקש טען) אינה מספיקה; יש להוכיח שבמקרה *זה*, היא אכן תוצאה של הסוכרת. 4. **נימוקי היועץ הרפואי:** * **התייחסות לחומרת המחלה:** היועץ התייחס לחומרת מחלת הסוכרת, בין היתר דרך אופן הטיפול (טיפול פומי בלבד, ללא אינסולין) ובהעדר אירועי היפוגליקמיה קשים או אשפוזים. בית הדין קיבל זאת כנימוק רפואי לגיטימי. * **התייחסות לגיל:** * **טעות מזערית:** בית הדין הכיר בכך שהיועץ טעה בשנה-שנתיים בגיל המבקש בעת גילוי האין-אונות, אך קבע שזו טעות מזערית שלא שינתה את מהות הנמקתו. * **גיל כשיקול רפואי:** בית הדין קיבל את גיל המבקש (67) כשיקול רפואי לגיטימי, שבו אין-אונות שכיחה, וזאת כחלק ממכלול שיקולים. ההחלטה לא נסמכה *אך ורק* על הגיל. * **אי סתירה לסעיף 24(8):** בית הדין פירש את סעיף 24(8) (המתייחס לאין-אונות עצמה) הקובע הגבלה לגיל 70. הוא קבע כי החלטת היועץ לא שללה נכות בגין אין-אונות *כשלעצמה*, אלא דנה בשאלת הקשר הסיבתי בינה לבין הסוכרת, ולכן אין סתירה. 5. **השוואה למקרים אחרים:** בית הדין דחה את טענת המבקש בדבר קביעות סותרות. הוא קבע כי כל מקרה נדון לגופו, ולא ניתן ליצור קשר או תקדים ממקרים אחרים בעלי נסיבות שונות. 6. **פסיקת הוצאות:** בית הדין נמנע מהתערבות בהחלטת בית הדין האזורי בנוגע להוצאות, בהתאם לכלל כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בתחום זה, אלא בנסיבות חריגות. **עקרונות משפטיים וחידושים** * **יישום עקרון אי-ההתערבות בקביעות רפואיות:** ההחלטה מהווה דוגמה ליישום קפדני של עקרון זה, בו בית הדין מותיר את ההכרעה הרפואית בידי הוועדות המקצועיות, כל עוד לא נפלה טעות משפטית. * **פרשנות מדויקת של סעיפי ליקוי:** בית הדין נדרש לפרשנות סעיף 4(ו) לתוספת לתקנות, תוך הדגשת הצורך בקשר סיבתי מוכח בין הסיבוך למחלה הבסיסית (סוכרת), ולא רק בקיומו של ליקוי שיכול, באופן כללי, לנבוע מאותה מחלה. * **הבחנה בין "יכולת" ל"מציאות":** ההבחנה שנעשתה בין העובדה שאין-אונות *יכולה* להיות סיבוך של סוכרת (הבסיס לטענת המבקש), לבין הקביעה שבמקרה *זה* היא אכן סיבוך מוכח (שנדרש להוכיח), היא מהותית. * **גיל כשיקול רפואי לגיטימי (ולא רק כ"סעיף ליקוי"):** ההחלטה מדגישה כי גיל יכול להוות שיקול רפואי לגיטימי בהערכת קשר סיבתי או הערכת סיכון, גם אם אינו השיקול הבלעדי, וזאת במסגרת ההליך כולו. * **חשיבות ההנמקה המפורטת:** ההחלטה מראה את החשיבות שבית הדין מייחס להנמקה מפורטת של היועצים הרפואיים, אשר משמשת בסיס להחלטת הוועדה. * **הליכים ממושכים:** המקרה מדגיש את המורכבות והמשך הטיפול בהליכים אלו, אשר לעיתים נמשכים שנים רבות, תוך שימוש מרובה בפסקי דין מחזירים. **סיכום** בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטת בית הדין האזורי ודחה את בקשת רשות הערעור. ההחלטה מבוססת על עקרונות משפטיים מקובלים, לרבות אי-התערבות בקביעות רפואיות, פרשנות מדויקת של סעיפי הליקוי, והדגשת הצורך בהוכחת קשר סיבתי מוכח בין מחלה לסיבוך. ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי דרמטי, אלא מהווה יישום מקיף ומנומק של הדין הקיים בהקשר עובדתי ספציפי ומורכב.