ת"א 16621-03-14

תקציר

בקשת הנתבע להביא ראיות נוספות לסתור את קביעת הנכות של התובע מתקבלת חלקית על ידי השופט. הבקשה להצגת ראיות בדבר נכות נוירולוגית נדחית, שכן הנתבע לא סיפק פגמים מהותיים בהליך הקביעה. עם זאת, הבקשה לערער על קביעת הנכות הנפשית מאושרת. השופטת קבעה כי ההסתמכות על חוות דעת פרטית שהוצגה מטעם התובעת, היעדר התייחסות להיסטוריה הנפשית של התובעת והפער המשמעותי בין החלטות ועדות הנכות מצדיקים הצגת ראיות נוספות. השופט הדגיש כי חוות הדעת הפרטית עליה הסתמכה הוועדה הרפואית לא הוכיחה די הצורך שיקול דעת עצמאי, במיוחד בהתחשב בהיעדר הסבר לאימוצה. כמו כן, דו"ח הוועדה הרפואית לא הכיר בבעיות הנפשיות של התובע בעבר ובהשפעתן הפוטנציאלית על מצבו הנוכחי, דבר המהווה פגם מהותי. לבסוף, ההבדל המשמעותי בין מסקנות ועדת נכות כללית לוועדה לנפגעי עבודה, ללא הסבר לפער, הצדיק הצגת ראיות נוספות. ההחלטה להתיר ראיות נוספות בתחום הנפשי מייתרת את הצורך לדון בנימוקים האחרים שהציג הנאשם. השופט הגיע למסקנה כי טעמים אלה, יחדיו, תומכים בבקשת הנתבע לערער על קביעת הנכות הנפשית, ועל כן הבקשה התקבלה. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 12.7.2014.