עת"מ 6123-09-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית **תיק:** עת"מ 6123-09-25 בגם ואח' נ' מדינת ישראל - עיריית בת ים **בית המשפט:** בית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו **החלטה:** דחיית בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית. **הקדמה:** החלטה זו עוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית, אשר הוגשה על ידי ליאת בגם (להלן: "המבקשת" או "העותרת") נגד עיריית בת ים (להלן: "המשיבה" או "העירייה"). העתירה המקורית מבקשת לבטל הליכי גבייה מנהליים והליכי הוצאה לפועל הנוגעים לחוב ארנונה על נכס שהיה בבעלות אביה המנוח של המבקשת. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי החוב נפרע במלואו עוד בשנת 2000, וכי הליכי הגבייה החלו ללא ידיעתה וללא מתן זכות טיעון לה. **הרקע העובדתי וההליכים:** 1. **העתירה המקורית:** הוגשה ביום 3.9.25. עותרת לביטול הליכי גבייה והוצאה לפועל בגין חוב ארנונה על נכס של אביה המנוח. טענות עיקריות: גילוי החוב לאחר פטירת האב, עיקול נכס שאינו קשור לחוב, היעדר התראה וזכות טיעון, קיום הסכם פשרה משנת 2000 ותשלום מלא של החוב. 2. **החלטת ועדת פשרות:** ביום 13.2.25, דחתה ועדת הפשרות של העירייה את בקשת המבקשת להפחתת החוב, ללא נימוקים. 3. **הליכי הוצאה לפועל:** המבקשת הגישה בקשה בתיק הוצאה לפועל לטענת "פרעתי" עוד ביום 12.3.23. רשמת ההוצאה לפועל פסקה ביום 18.5.25 כי אין בסמכותה לדון ברכיב הקרן של החוב, אלא רק ברכיב הריבית. 4. **הבקשה להארכת מועד:** הוגשה בד בבד עם העתירה. טענות המבקשת להארכה: השפעת מלחמת "חרבות ברזל" על מצבה הנפשי והתפקודי, כניסת פגרת בתי המשפט מיד לאחר מכן. 5. **התנגדות העירייה:** נטען כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכה, כי נדרש היה לפעול להגשת עתירה כבר בשנת 2023, וכי המועד האחרון להגשת עתירה היה לכל המאוחר ב-15.10.24, לאחר החלטת רשמת ההוצאה לפועל ב-15.7.24. **ניתוח משפטי:** בית המשפט (הרשמת) דחה את הבקשה להארכת מועד, תוך התבססות על עקרונות השיהוי הקבועים בדין ובפסיקה. הנימוקים המרכזיים לדחייה הם: **1. עקרון השיהוי:** * **הוראות דין:** תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) קובעת כי עתירה מנהלית תוגש ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים ממועד היוודע לעותר על ההחלטה. תקנה 3(ג) ותקנה 38 מקנות לבית המשפט סמכות להאריך מועד "אם ראה הצדקה לכך". * **פסיקה:** נקודת המוצא היא קיום מועדים, ויש לבחון בקשה להארכת מועד על פי דיני השיהוי הכלליים – שיהוי סובייקטיבי (התנהלות העותר) ושיהוי אובייקטיבי (נזק לצדדים שלישיים או לאינטרס הציבורי). גם כאשר קיים שיהוי, יש לבחון האם דחיית הבקשה תפגע חמורות בשלטון החוק. * **יישום במקרה זה:** * **שיהוי סובייקטיבי:** בית המשפט קבע כי המבקשת השתהתה באופן ברור בהגשת העתירה. * **החלטה הנתקפת:** העותרת התייחסה להחלטת ועדת הפשרות מיום 13.2.25 כהחלטה הנתקפת. על פי חישוב בית המשפט, בהתחשב בפגרות ובמלחמה, המועד להגשת העתירה חלף עוד ב-14.6.25. בפועל, הבקשה להארכת מועד הוגשה ב-3.9.25, כ-7 חודשים לאחר החלטת ועדת הפשרות. * **הסתמכות על החלטת רשמת ההוצאה לפועל:** בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי יש למנות את 45 הימים מיום החלטת רשמת ההוצאה לפועל (18.5.25). נקבע כי החלטת הרשמת עסקה בבקשה להפחתת ריבית והצמדה, בעוד שהעתירה עוסקת בחוב הארנונה כולו. לכן, ההישענות על החלטת הרשמת נחשבה לניסיון "מלאכותי להסיט את המועד". * **הליכי הוצאה לפועל מוקדמים:** בית המשפט ציין כי טענות לגבי פירעון החוב ורכיביו נדונו כבר ביולי 2024 במסגרת טענת "פרעתי" בפני רשמת ההוצאה לפועל. נקבע כי עותר אינו יכול להחיות מועד שיהוי שחלף באמצעות פנייה חוזרת באותו עניין. * **"ויתור" על טענות:** השתהות זו, יחד עם העובדה שהעותרת עתרה להפחתת ריביות בלבד בפנייה האחרונה לרשמת, עשויה להצביע על "ויתור" על טענותיה לגבי החוב עצמו. * **שיהוי אובייקטיבי:** בית המשפט מצא כי יש במתן אפשרות להגיש עתירה בשיהוי כה משמעותי כדי לפגוע בזכותה של הרשות ליהנות מוודאות ויציבות. **2. טענות המבקשת להארכת מועד – דחייה:** * **השפעת המלחמה:** בית המשפט קבע כי טענות המבקשת על קשיים תפקודיים עקב המלחמה לא נתמכו במסמכים רפואיים או אסמכתאות אחרות, ולכן נותרו בלתי מבוססות. * **מיצוי זכויות:** טענת המבקשת כי מיצתה את זכויותיה רק לאחר החלטת הרשמת נדחתה, כפי שהוסבר לעיל. * **חוסר תום לב של המשיבה:** בית המשפט בחן את טענות המבקשת בדבר חוסר תום לב או התנהלות פסולה של העירייה, ולא מצא כי יש בהן כדי להצדיק הארכת מועד. הודגש כי טענות הפירעון וההתנהלות הועלו כבר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בשנת 2024, וכי היה מצופה מהמבקשת לפנות לבית המשפט בשלב מוקדם יותר אם הייתה בטוחה בטענותיה. **3. השלכות ההחלטה:** * **דחיית הבקשה:** דחיית הבקשה להארכת מועד משמעה כי העתירה המנהלית, אשר הוגשה לאחר שחלף המועד החוקי, אינה יכולה להתברר לגופה. * **השלכות על המבקשת:** המבקשת לא תוכל להשיג בבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטות העירייה ורשמת ההוצאה לפועל. הליכי הגבייה וההוצאה לפועל עשויים להימשך. * **היבטים של צדק:** בית המשפט מציין בפיסקה 6 כי המבקשת טוענת שיש להעדיף את בירור העתירה לגופה "לאור חומרת הפגיעה ומשיקולי צדק". עם זאת, עקרון השיהוי גבר על שיקולים אלו בהחלטה זו. **חידושים משפטיים והדגשים:** * **החשיבות המרכזית של עקרון השיהוי:** ההחלטה מדגישה באופן ברור את התפקיד המרכזי של עקרון השיהוי בהליכים מנהליים. גם כאשר ישנם טענות לגופו של עניין (כגון פירעון חוב), שיהוי בהגשת עתירה עלול להוביל לדחייתה. * **מודעות להחלטות רלוונטיות:** ההחלטה מבהירה כי המבקש צריך למנות את המועד להגשת עתירה ממועד היוודע לו על ההחלטה הרלוונטית לגופו של עניין, ולא ממועד החלטות פרוצדורליות מאוחרות יותר (כגון החלטת רשמת ההוצאה לפועל שאינה מכריעה בשאלת הקרן). * **אי-הצדקת שיהוי על בסיס תחושות:** טענות להשפעה נפשית וקושי תפקודי, ללא גיבוי מסמכים, אינן מהוות טעם מספק להארכת מועד. * **אינטרס הרשות בוודאות ויציבות:** ההחלטה מתייחסת לאינטרס האובייקטיבי של הרשות ליהנות מוודאות ויציבות בהחלטותיה, וכי הגשת עתירות בשיהוי רב פוגעת באינטרס זה. * **הבחנה בין הליכים:** ההחלטה מבהירה את ההבחנה בין סמכותה של ועדת פשרות ובין סמכותה של רשמת הוצאה לפועל, וכיצד כל אחת מהן עשויה להשפיע על מניין הימים להגשת עתירה. * **מניעת "החייאת" מועדים:** עמדת בית המשפט (המשקפת פסיקה קיימת) היא כי אין ניתן להחיות מועד שחלף באמצעות פניות חוזרות באותו עניין. **לסיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד, בקובעו כי המבקשת השתהתה באופן משמעותי בהגשת העתירה המנהלית. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של עקרון השיהוי, הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי, וקבע כי לא הוצג טעם מספק להצדקת השיהוי, וכי ההתנהלות של המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם דרישות הדין והפסיקה בנושא.