ע"פ 35/52

תקציר

המקרה, שלום רוטנשטרייך נ' היועץ המשפטי לממשלה, סובב סביב מותם של שני ילדים שטבעו בבריכה בשטח המפעל של רוטנשטרייך. רוטנשטרייך הואשם בהפרת סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי, 1936, המגדיר גרימת מוות בשוגג בפזיזות או ברשלנות כעבירה פלילית שאינה עולה כדי רשלנות. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם על הילדים, שהסיגו גבול ברכושו של רוטנשטרייך בעת מותם, מוטלת חובת זהירות על רוטנשטרייך וסטנדרט הרשלנות הנדרש כדי להרשיעו לפי סעיף 218. רוב בית המשפט קבע כי חובתו של אדם לנהוג בזהירות כלפי אחרים תלויה במעמדם של אותם אנשים – מוזמנים, מורשים או מסיגי גבול. בעוד שעל מזמינים ובעלי רישיון מוטלת חובת זהירות סבירה, מסיג גבול אינו חב באותה חובה, במיוחד אם הוא מבצע עבירה פלילית. בית המשפט נימק זאת בכך שלרוטנשטרייך אין חובה להסגת גבול של ילדים, שכן הוא גירש אותם מרכושו בעבר והם גם ביצעו עבירה פלילית על ידי הסגת גבול. לפיכך, לא ניתן היה להרשיעו לפי סעיף 218. בנוסף, דעת הרוב מצאה כי סטנדרט הרשלנות בסעיף 218 הוא רשלנות אזרחית, השונה ונמוכה מסטנדרט הרשלנות הפלילית הנדרש להריגה במשפט האנגלי. מאחר שהתנהלותו של רוטנשטרייך הגיעה לכדי רשלנות אזרחית במקרה הטוב, יש לזכות אותו. השופט זילברג, בדעת מיעוט, טען כי סעיף 218 הוא הוראה מיוחדת המטילה חובת זהירות על הפרט לשם הגנה על חיי אדם, ללא קשר למעמדו של הקורבן. לדברי זילברג, המחוקק התכוון לכפות סטנדרט זהירות גבוה יותר כדי להגן על חיי האזרחים, והעובדה שהקורבנות היו מסיגי גבול לא יכולה לפטור את רוטנשטרייך מאחריות פלילית.