ע"פ 544/78

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין של עבודות בנייה בלתי חוקיות. המערערים הורשעו בביצוע עבודות בניה ללא ההיתרים הנדרשים לפי חוק התכנון והבניה. הם נידונו במקור על ידי בית משפט השלום לשלם קנסות ולרצות עונשי מאסר. הן המערערים והן המדינה ערערו על פסק דין זה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אישר את הקנסות אך שינה את עונשי המאסר על תנאי למאסר בפועל. לאחר מכן הביאו המערערים את התיק לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי בתי המשפט להלן טעו בפרשנותם את הדינים הרלוונטיים. לטענתם, יש להחיל על עניינם את סעיף 219 לחוק התכנון והבניה, שעניינו שלילת טובות הנאה הנובעות מעבירות, ולא את סעיף 29 לחוק העונשין, המאפשר הטלת פי שלושה משווי הנזק שנגרם או טובת ההנאה שהושגה כקנס. בית המשפט דחה טענה זו, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי סעיף 219 הוא תניית תביעה אזרחית ואינו מונע את תחולתו של סעיף 29. בית המשפט העליון שקל גם את חומרת העונשים שהוטלו. המערערים בנו 591 מ"ר נוספים בגלריה ללא היתר, וכן התברר כי ההיתר שלהם לעבודות אחרות אינו תקף. בית המשפט מצא כי בעוד שהמערערים פעלו בתום לב בכל הנוגע לבניית המרתפים וסברו כי הם מותרים, הרי שהבנייה הבלתי חוקית של חלל הגלריה היא עניין חמור. בהתחשב בנסיבות המקרה, החליט בית המשפט להפחית את הקנסות שהוטלו ולשנות את עונשי המאסר בפועל למאסר על תנאי, למעט שלושה חודשי מאסר. השופט שמגר חלק על כך, בין השאר, וסבר כי עונש המאסר המקורי צריך לעמוד על כנו, שכן הוא סבר שהעבירה חמורה ונדרש עונש מרתיע חזק. הוא טען כי מעשיהם של המערערים לא נבעו מעוגמת נפש אלא מרצון להפיק רווחים וכי הפחתת העונש תעביר מסר שגוי. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט הייתה לקבל את הערעור ולתקן את העונשים כפי שנקבעו בפסק הדין.