פר"ק 44205-01-21

תקציר

מדובר בבקשה של רוכשי דירות המבקשים להורות לכונס הנכסים לקזז את הפיצוי המוסכם מיתרת התמורה עבור הדירות. כונס הנכסים מונה על ידי בית המשפט לממש שעבוד קבוע על הזכויות הנובעות מפרויקט בנייה. המבקשים, יחד עם רוכשי דירות נוספים, הגישו תביעות נגד החברה בשל איחורים במסירת הדירות. השופט דחה את הבקשה וציין את הגבולות הברורים בין כונס הנכסים לבין החברה אותה הוא מייצג, שיש להקפיד עליהם. תפקידו של כונס הנכסים ממוקד ונפרד מהליך חדלות הפירעון המקיף של החברה. הם אינם מייצגים את מלוא האינטרסים של החברה ואינם חשופים לכל המידע והשיקולים שלה. אמנם הגבולות עשויים להיטשטש כאשר כונס הנכסים מפעיל את פעילות החברה או נכסיה לצורך מימוש השעבוד, אך הם עדיין ברורים. השופט הדגיש כי כונס הנכסים אינו רואה או מייצג את האינטרסים של החברה במלואם. הם אינם חשופים לכל התחייבויותיה ונכסיה, ותפקידם לממש את השעבוד, לא לנהל את החברה. בנוסף, הסכימה השופטת עם עמדת כונס הנכסים לפיה התשלומים שהתקבלו מרוכשי הדירות היו שיקולים חוזיים ששועבדו לנושים המובטחים ולא באותה רמה של התחייבויות החברה כלפי הרוכשים. זכויות הנושים המובטחים עדיפות במקרה זה. כמו כן, הדגישה השופטת את כשלי השוק ושיקולי המדיניות הפוטנציאליים במצבים כאלה. היעדר הליכי חדלות פירעון עלול להוביל לפגיעה בעקרונות השוויון ולהעמיס על בתי המשפט שלא לצורך. השופט הציע כי על הממונה, כרגולטור של חדלות פירעון בישראל, מוטלת האחריות לטפל בנושאים אלה. לבסוף, בשל נסיבותיו הספציפיות של המקרה וההערות העקרוניות שנאמרו, החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.