ת"פ 731-06-21

תקציר

הנאשם הואשם בעבירה על חוק הכניסה לישראל בכך שהסיע אדם שלא היה ברשותו אישור כניסה מתאים לארץ. החוק קובע כי מי שמטיס תושב חוץ השוהה בישראל שלא כדין דינו – עונש על פי חוק. עם זאת, הנאשמת טענה כי לא ידעה על מעמדו הבלתי חוקי של הנוסע וכי היא מאמינה באמת ובתמים שהוא בן למשפחת משתפי פעולה ששהתה בישראל כדין שנים רבות. השופט מצא את עדותה של הנאשמת אמינה, עקבית והרשים את בית המשפט בכנותה. עוד צוין כי הצגת עצמו על ידי הנוסע לא הצביעה על חשד לפעילות בלתי חוקית, ולנאשם לא הייתה סיבה להאמין אחרת. כמו כן, הדגישה השופטת כי נטל ההוכחה ליסוד הנפשי של העבירה מוטל על התביעה, שבמקרה זה לא הביאה ראיות מספיקות. לפיכך, זוכה הנאשם מחמת ספק סביר. השופט הגיע למסקנה כי תוצאה זו הייתה מושגת גם אם ההגנה הייתה טוענת לטעות במצב העניינים, שכן סברתה של הנאשמת כי היא אינה עוברת על החוק הייתה סבירה. לבסוף, הבהירה השופטת כי אין מקום להרשיע את הנאשמת בנהיגה ללא רישיון, שכן הדבר לא יוחס לה בכתב האישום או במהלך המשפט.