ע"פ 448/74

תקציר

פסק הדין עוסק בנוטריון ציבורי שהואשם בשורה של עבירות, כולל שוחד ועבירות על החוק העות'מאני על נוטריונים ציבוריים, בגין מעשיו בעת כהונתו. בית המשפט העליון פסק באשר לפרשנות סעיפי העונשין הקיימים בחוקים האמורים. באשר לשוחד, זיכה בית המשפט את המערער, שכן הנסיבות לא הצביעו די הצורך על כוונתו ליטול שוחד, והדרישה או הקבלה של "הוצאות" בלבד אינה ראיה לכוונה פלילית. בית המשפט הדגיש את אמות המידה המוסריות המחמירות המצופות מאנשי ציבור, אך גם הכיר בזכותו של המערער להגנה מפני הרשעה פלילית כאשר קיים ספק. מנגד, אישר בית המשפט את ההרשעה בעבירות לפי החוק העות'מאני על נוטריונים ציבוריים. נמצא כי המערער הפר את סעיף 42, המחייב חקירה מדוקדקת של זהות ורצון חופשי בהליכי נוטריון. בית המשפט דחה את הטענות כי סעיף 42 אינו סעיף עונשין וכי סעיפי הענישה בחוק העות'מאני מיושנים, וקבע כי הם חסרי שחר. מאחר שעובדות ההפרות לא היו שנויות במחלוקת, ההרשעה בעבירות אלה נשמרה, והמערער נקנס בהתאם. ההחלטה התייחסה גם לעונשים הקבועים בחוק, והבהירה כי הקנס המרבי על העבירות שבוצעו יכול להגיע ל-300 לי. לסיכום, פסק דינו של בית המשפט העליון מזכה את המערער מעבירות שוחד אך מאשר את הרשעתו בעבירות על החוק העות'מאני על נוטריונים ציבוריים, תוך הדגשת חשיבות היושרה במשרה ציבורית תוך הבטחת זכותו של המערער למשפט הוגן.