בש"א 1695/05

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה להעברת תביעה נגד המשיב מס' 1 לתביעת פירוק כנגדם, על מנת לאחדה עם תביעה דומה של רוכש אחר באותו פרויקט מגורים. המבקשים טענו כי רק לאחרונה גילו כי המשיב מס' 1 נמצא בפירוק, ועל כן יש לטפל בעניין במסגרת תיק הפירוק. עם זאת, המשיב התנגד לכך וקבע כי המבקש היה מודע להליך הפירוק הרבה קודם לכן, וכי אין לאחד את שני המקרים מאחר והסעדים המבוקשים שונים. המשיב הדגיש גם את השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה, שהוגשה רק לאחר חלוף המועד שנקבע. בית המשפט נעתר לבקשת המבקש, אך בסופו של דבר הורה על עיכוב הליכים. זאת, בהתבסס על פקודת החברות, המקנה לבית המשפט את היכולת לעכב הליכים נגד חברות בהליכי פירוק. הפקודה נועדה להגן על החברה ולהבטיח חלוקה הוגנת של נכסיה בין הנושים. מאחר שתביעתו של המבקש ביקשה סעד בר אכיפה כנגד החברה, והייתה קשורה לתביעות כנגד המשיב, החליט בית המשפט כי כל התביעות צריכות להידון בבית המשפט לפירוק. לפיכך, למרות שהבקשה להעברה ולאיחוד התיקים נדחתה, התביעה העיקרית נדחתה למשך חצי שנה. כן חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהבקשה, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.