עע"מ 3447/12

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור. ראשית, באשר לטענה בדבר אי תשלום ארנונה בשל אי קבלת שירותים, קבע בית המשפט כי ארנונה היא מס שאינו מותנה במתן שירותים ופסקי דין קודמים קבעו זאת. הרציונל העומד מאחורי זה הוא שהתמורה עבור הארנונה היא עקיפה, שכן הסכום המשולם אינו תואם באופן ישיר את השירותים המתקבלים, וגם שירותים אלה אינם ניתנים על בסיס תשלום מראש או נשללים ממי שמסרב לשלם. שנית, בטענה לקיזוז חוב הארנונה, מצא בית המשפט כי המערערים לא נקטו בצעדים הנדרשים לפי חוק החוזים, והחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין זה הייתה ראויה. שלישית, גם טענת המערערים לגביית יתר בשנים 2007-2008 נדחתה, שכן הפחתת המס לשנת 2009 לא חלה על השנים הקודמות, והמערערים לא ערערו על שומת המס באותן שנים. בית המשפט דחה גם טענות אחרות של המערערים בדבר ניגוד עניינים, היעדר שומת מס לשנים 2007-2008 ונימוקי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. השופטים הסכימו כי יש לדחות את הערעור, והורו למערערים לכסות את הוצאות המשיבים בסך 30,000 ₪.