ע"א 71/75

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין חוקיות ביטול הסכם מכר בשל איחור בתשלום של הקונה. בית המשפט מתייחס תחילה להגדרת הפרה יסודית כפי שנקבעה בחוק החוזים, ומוצא כי תניה חוזית ברורה המציינת את מועדי התשלום כ"מושאי החוזה" מהווה הסכמה סבירה מראש כי הפרה של מועדים אלה תיחשב כהפרה יסודית. החוק מעניק לצדדים חופש לערוך הסכם כזה, כל עוד הוא אינו גורף או בלתי סביר. בעקבות הפרה יסודית, זכותו של הנפגע לבטל את החוזה, אך עליו להודיע על כך למפר תוך זמן סביר. אם זמן זה עובר ללא פעולה, ניתן לחדש את הזכות עם הארכה מתאימה. לנפגע יש גם אפשרות להעניק הארכת חסד. הארכה זו חייבת להיות סבירה, ואם המפר אינו מציית, הנפגע יכול לבטל בהודעה תוך זמן סביר לאחר תום ההארכה. במקרה זה, בית המשפט מוצא כי ביטול החוזה על ידי המוכרים היה כדין, שכן הם נתנו ארכה סבירה והקונים לא עמדו בו. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי הארכה היא חובה עבור הפרות לא יסודיות, ואילו עבור הפרות יסודיות, היא אופציונלית. לאחר הפרה יסודית, על הנפגע להודיע על ביטול תוך זמן סביר, ואם לא יעשה כן, יוכל לחדש את זכותו על ידי מתן ארכה נוספת. התנהלות המוכרים במקרה זה - מתן שתי ארכות והודעה על ביטול לאחר השנייה - נפסקת כחוקית. יתר על כן, בית המשפט מבהיר כי ביטול והשבה הן פעולות נפרדות, כאשר הראשונה קודמת לשנייה. הצהרת המוכרים על ביטול החוזה מתקבלת, מותנית בהחזרת תשלום הקרן של הרוכשים בתוספת ריבית תוך חודש. המשיבים נדרשים לשלם למערערים הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין.