ת"א 19725-05-21

תקציר

בעל הדירה, התובע, תבע את השוכר שלו, הנתבע, לקבל בחזרה דמי שכירות שלא שולמו, לפנותו מהדירה המושכרת ולקבל פיצוי בגין עוגמת נפש בגין התנהגותו העושקת, הכופה והמטעה לכאורה של הנתבע. התובע טען כי הנתבע לא שילם דמי שכירות במשך שנה וחצי והפחיד אותו בפעולות שונות. הנתבעת טענה כי קיים הסכם שכירות בעל פה והכחישה את הטענות בדבר עושק וכפייה. בית המשפט דחה את טענות התובעת בדבר עושק וכפייה, אך קיבל את טענת ההטעיה ביחס לשני סעיפים חריגים בהסכם הכתוב. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט סעיפים אלה והורה לנתבעת לשלם לתובע 94,000 ₪ דמי שכירות שלא שולמו ו-10,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף, בית המשפט קבע כי על הנתבע לפנות את הדירה עד סוף דצמבר 2022. הנתבע חויב גם בהוצאות המשפט של התובעת, בסך 17,000 ₪. פסק הדין היטיב עם התובע, הורה לנתבע לשלם את הסכומים שנקבעו בתוספת ריבית ואגרת בית משפט, ואישר את הפינוי עד למועד הנקוב.