עפ"ס 41226-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המתבסס אך ורק על הנתונים שהוצגו בפסק הדין: **ניתוח משפטי: ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק** **מבוא** פסק דין זה עוסק בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לפסול את השופט מלדון בתיק. הערעור נסב סביב טענות המערער כי החלטות בית המשפט קמא מקימות חשש ממשי למשוא פנים וכי השופט קבע עמדתו מראש, בין היתר על סמך הליך קודם של צו הגנה. בית המשפט העליון (הנשיא יצחק עמית) דחה את הערעור, וקבע כי טענות המערער אינן עומדות במבחן "חשש ממשי למשוא פנים" המעוגן בחוק בתי המשפט. **הרקע העובדתי** 1. **הליכים עיקריים:** הצדדים, בני זוג חרדים לשעבר, מצויים בהליך בענייני הסדר שהות ובחינוכו של בנם המשותף, קטין כבן שש. המשיבה עברה עם הקטין לעיר אחרת, והגישה תביעה להסדרת זמני שהות עם הקטין ולקביעת מוסד חינוכי בזרם הדתי-לאומי בעיר מגוריה. המערער מבקש להותיר את הקטין במוסד החינוכי החרדי בעיר מגוריו הקודמת. 2. **הליך צו הגנה:** המשיבה הגישה בקשה לצו הגנה עבורה ועבור הקטין, בטענה למעשים חמורים ואלימים מצד המערער. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והוציא צו הגנה ל-60 יום, תוך קביעה כי חששה של המשיבה מוצדק וכי מעבר הדירה היה מחמת חשש זה. 3. **החלטה בדבר רישום הקטין:** בית המשפט לענייני משפחה, בהתבסס על פסק הדין בהליך צו ההגנה, הורה ביום 4.11.2025 על רישום הקטין במוסד חינוכי בעיר מגורי המשיבה. 4. **בקשת עיכוב ביצוע:** המערער הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו, בטענה כי מדובר בשינוי דרמטי באורחות חיי הקטין ובפרט במעבר לזרם חינוכי שונה. הבקשה נדחתה, תוך הבהרה כי הקטין יידרש להירשם למוסד חינוכי בקרבת מגורי האם, וכי תיבחן סוגיית הזרם החינוכי לאחר הגשת תסקיר. 5. **הליכים נוספים:** המערער הגיש בקשה לרשות ערעור וכן בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשת עיכוב הביצוע. בקשת רשות הערעור נמחקה בסופו של דבר. **טענות המערער בבקשת הפסלות והערעור** המערער טען כי החלטות בית המשפט קמא, ובפרט ההחלטה מיום 4.11.2025 וההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, מקימות חשש ממשי למשוא פנים ולדעה קדומה. לטענתו, בית המשפט קבע את עמדתו מראש, מבלי לקבל חוות דעת מקצועיות בדבר טובת הקטין, ובפרט הכריע בסוגיות שנויות במחלוקת (זמני שהות, חינוך, מקום מגורים). המערער הצביע גם על דחיית בקשותיו למינוי אפוטרופוס לדין, פסיכולוג ילדים, ושמיעת עמדת הקטין. בנוסף, העלה טענות לגבי תוקפו של צו ההגנה, קביעת בית המשפט בדבר עיכוב הליכים מצדו, והנצחת הנתק עם הקטין. **פסק דינו של בית המשפט העליון** בית המשפט העליון דחה את הערעור, מבלי להידרש לתשובת המשיבה. **הבסיס המשפטי והניתוח** 1. **מבחן הפסלות:** הנשיא עמית הדגיש כי המבחן לפסילת שופט הוא קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט). בית המשפט הפנה ל"עשרת הדיברות" שהתווה בפסיקה קודמת (עפ"ס 41432-12-25 פלוני נ' פלונית), אשר קובעות אמות מידה מחמירות להגשת בקשות פסלות. 2. **ניהול הליך והחלטות ביניים:** בית המשפט קבע כי טענות המערער ממוקדות באופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט קמא, לרבות התנגדותו להחלטות ביניים ועיכובים במתן החלטות. הודגש כי "החלטות ביניים כשלעצמן, לרבות 'הצטברות' של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין, אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים" (הפניות לפסיקה רלוונטית). 3. **שיקול דעת שיפוטי:** בית המשפט הדגיש כי לבית המשפט שיקול דעת נרחב במתן החלטות, וכי החלטות אלו, ככל שהן ניתנות במסגרת המקצועית וההליך המשפטי, אינן מעידות על משוא פנים. 4. **אופי ערעורי של הטענות:** טענות המערער, לפיהן בית המשפט קמא "נעיל את דעתו" או מקבל טענות כעובדות מבלי להוכיחן, נתפסו כטענות ערעוריות באופיין. דרך המלך להתמודדות עם החלטות כאלה היא באמצעות הליכי ערעור, ולא דרך בקשת פסלות (הפניה לפסיקה רלוונטית). 5. **פרשנות ההחלטות:** בית המשפט העליון בחן את ההחלטות הנדונות (מיום 4.11.2025 וההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע) וקבע כי המערער "קורא בהן את מה שאין בהן". הודגש כי אלו היו החלטות ביניים, שבהן בית המשפט קמא הבהיר כי החלטות משלימות יינתנו לאחר הגשת תסקיר. קביעות אלו אינן מעידות על נעילת דעתו של השופט. 6. **היעדר הכרות ועיסוק מקצועי:** בית המשפט לענייני משפחה ציין בהחלטתו לדחות את בקשת הפסלות כי אינו מכיר את הצדדים או בא-כוחם וכי החלטותיו ניתנות מתוך שיקולים מקצועיים בלבד, תוך ראיית טובת הקטין. בית המשפט העליון אימץ קביעה זו. 7. **ההליך מול בית הדין הרבני:** טענת המערער בדבר סמכות בית הדין הרבני לא נדונה לעומק בפסק הדין הנדון, אך ניתן להבין מההקשר שבית המשפט קמא ראה טעם לדון בהליך ולא סבר שיש מקום להעבירו. **חידושים או דגשים משפטיים** * **הבחנה בין טענות ערעוריות לבקשת פסלות:** פסק הדין מדגיש כי טענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, סדר ההחלטות, ופרשנות החלטות ביניים, יש להעלות במסגרת הליכי ערעור, ולא כעילה לפסילת שופט, אלא אם כן הן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. * **החלטות ביניים כבסיס לפסלות:** פסק הדין מבהיר כי החלטות ביניים, גם אם הן מצטברות או אינן לרוחו של בעל דין, אינן מהוות כשלעצמן עילה לפסילת שופט. הדבר מצריך בחינה מדוקדקת של נסיבות כל מקרה ומקרה. * **פרשנות התנהלות השופט:** בית המשפט העליון מבהיר כי יש להימנע מפרשנות יתר או פרשנות שגויה של החלטות ביניים, כפי שנעשה לכאורה על ידי המערער, וכי יש להסתמך על האמור במפורש בהחלטות, ובפרט על ההבהרות בדבר אופיין של החלטות ביניים. **סיכום** הערעור נדחה, משום שטקנות המערער לא עמדו במבחן המחמיר של "חשש ממשי למשוא פנים". בית המשפט העליון חזר והדגיש את ההבחנה בין טענות ערעוריות לטענות הנוגעות לפסלות, ואת המגבלות החלות על הגשת בקשות פסלות, המצריכות בסיס מוצק של חשש ממשי למשוא פנים, ולא אי-הסכמה עם דרך ניהול ההליך או פרשנותו.