בג"צ 7215/21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה המבקשת לבטל חקיקה המגדירה שימוש בקנאביס בישראל כעבירה פלילית. המשיבים, הכוללים את הכנסת והממשלה, טוענים כי יש לדחות את העתירה בשל כבוד הדדי בין הרשויות והיעדר שינוי נסיבות מהותי מאז נדחתה עתירה קודמת. עוד הם טוענים כי העותרים לא הציגו כל עילה חוקתית להתערבות שיפוטית וכי טענותיהם מכוונות בעיקר להוראות חוק שלא השתנו, הנופלות תחת פסקת ההגנה על החוק. כמו כן, מדגישים המשיבים את המאמצים המתמשכים להסדרת שוק הקנאביס ואת חקיקתן לאחרונה של הוראות מינהליות המחליפות את התיקון הקודם, שפג תוקפו מאז. הכנסת מוסיפה וטוענת כי אין עילה להעניק את הסעדים המבוקשים על ידי העותרים, בהתייחסה לטענותיה הקודמות מהעתירות הקודמות. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה על יסוד עקרון הפרדת הרשויות והכבוד ההדדי בין הרשויות. השופטים מציינים את אופיו הדינמי של הסוגיה, תוך דיונים שוטפים ושינויים ברשות המחוקקת, ומכירים במורכבותו ורוחבו של הנושא, הדורש זמן ומשאבים רבים. הם מדגישים כי יש להמשיך את הדיון הציבורי בנושא בזירה החקיקתית, במיוחד לאור הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות והמחלוקת הציבורית הקיימת. בנוסף, השופט י' כשר מביע ספק באשר להנחת העותרים כי נדרשת התערבות חוקתית של בית המשפט, וקובע כי הפורום המתאים לדיון בנושא הוא הכנסת, שם כבר מתקיימים שימועים ציבוריים, ושם גם העותר מס' 2 מעורב באופן פעיל. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט לדחות את העתירה, מבלי להביע דעה לגופה, ומדגיש את הצורך למצות את הדיון הציבורי בנושא. פסק הדין ניתן פה אחד, והעתירה נדחית ללא צו להוצאות.