ע"א 9257/06

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה של יבואן להארכת מועד להגשת תביעה להחזר מסי יבוא. התביעה נדחתה בתחילה בשל התיישנות. היבואן טען כי קיימים שני ערוצי פעולה נפרדים: סעיף 154 לפקודת המכס וסעיף 6 לחוק מסים עקיפים. האחרון מאפשר תקופת התיישנות של חמש שנים, אשר הראשון אינו מספק. עוד טען המערער, כי גם אם חל סעיף 154, הרי שמדובר בהוראה פרוצדורלית הניתנת להארכה מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. המשיב, לעומת זאת, טען כי סעיף 154 הוא חוק התיישנות מהותי עם מועד קפיד של שלושה חודשים. בית המשפט קבע כי סעיף 154 הוא ההוראה הרלוונטית היחידה ודחה את הטענה כי מדובר בהוראה פרוצדורלית בלבד. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המערערת לא סיפקה טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד האחרון להגשת התביעה. עילות הארכה שביקשה המערערת, לרבות משא ומתן עם המשיב וידיעתו של המשיב על הסכסוך, לא נחשבו לטעמים תקפים. משכך, נדחתה העתירה להארכת המועד להגשת התביעה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪.