ה"פ 386/07

תקציר

עניינו של התיק בזוג נשוי העומד בפני גירושין, המבקשת מס' 1 (המבקשת) ובעלה, המבקש מס' 2. המבקשת, בת 34, מנסה להרות כבר שלוש שנים, אך צריכה לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית לשם כך. רופאה של המבקשת עובד אצל המשיבה מס' 2, קופת החולים שלה, ובית החולים אסותא הוא המשיבה מס' 3. חוסר יכולתה של המבקשת לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית נובע מכך שהתורם, בעלה, נשוי. על פי תקנות בריאות העם (IVF), רווקה רשאית לעבור הפריה חוץ גופית באמצעות זרע של תורם ידוע, כל עוד זהות התורם אנונימית. המבקשת, יחד עם בעלה, הגישו בקשה למתן פסק דין הצהרתי לקבלת טיפולי הפריה חוץ גופית מהמשיבים. עמדת המשיבים היא כי המבקש יכול לעבור הפריה חוץ גופית, ובלבד שיתקיימו התנאים בהנחיות משרד הבריאות. הנחיות אלה קובעות כי ניתן לבצע הפריה חוץ גופית באישה באמצעות זרע של תורם ידוע שאינו בעלה, כל עוד שני בני הזוג אינם נשואים זה לזה ומוצג הסכם חתום בין האישה לגבר. השאלה המרכזית היא האם אשתו של תורם הזרע, במקרה זה בעלה של המבקשת, צריכה להיות צד נדרש בדיון ואם הסכמתה נחוצה להליך ההפריה החוץ גופית. אין די בהסכמת בעלה של המבקשת לטיפול IVF, שכן הסכמת בעל שאשתו עוברת הפריה חוץ גופית שונה מהסכמת אשת תורם. לאשת התורם, במקרה זה, יש אינטרס לגיטימי שיש להתחשב בו, ועל כן צורפה כמשיבה 4. עם זאת, המשיבה מס' 4 לא התייצבה בבית המשפט כדי להציג את עמדתה. לפיכך התייחסה השופטת להיעדרותה כהסכמה לבקשה והחליטה כי מאחר שלא הציגה כל טיעון תקף כנגד התביעה, יש לאפשר למבקשת לעבור הפריה חוץ גופית באמצעות זרעו של בעלה, למרות שהוא נשוי. השופטת הדגישה את הצורך העמוק בהורות ואת הזכות להביא ילד לעולם, אשר גובר על כל פגיעה אפשרית במשיבה 4. מאחר שגם המשיבים לא התנגדו לתביעה, פסק השופט לטובת המבקשים, והתיר להם לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.