ע"א 436/59

תקציר

התיק, נפתלי נחום נ' היועץ המשפטי לממשלה, הוא ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שדחה את בקשתו של נפתלי נחום למתן פסק דין הצהרתי המציין את תאריך לידתו. נחום, מהגר מטריפולי, ביקש לתקן טעות לכאורה בתעודת הזהות שלו, שבה נרשמה שנת לידתו 1906 במקום 1897, כדי לקבל קצבת זקנה. בית המשפט המחוזי הפנה אותו לבית הדין לביטוח לאומי, שהוקם מכוח חוק הביטוח הלאומי. הן המערער והן המשיב (היועץ המשפטי לממשלה) הסכימו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו צריך לעמוד, שכן הוא דחה את טענתו של נחום מבלי לדון לגופה. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם היה על בית המשפט המחוזי להפעיל את שיקול דעתו ולהעניק לנחום סעד הצהרתי, בהינתן שקיים סעד חלופי העומד לרשותו באמצעות בית הדין לביטוח לאומי. השופט זוסמן טען כי מאחר שנחום יכול היה לקבל סעד מהותי מלא מבית הדין לביטוח לאומי, אין צורך בהצהרה נפרדת. בנוסף, הוקמו מוסדות שיפוטיים מיוחדים שהוקמו בחוק הביטוח הלאומי לטיפול בתביעות מסוג זה, ואל לו לבית המשפט המחוזי להתערב בסמכותם. מנגד, השופט ברנזון הדגיש כי מתן פסקי דין הצהרתיים צריך להיעשות באופן ליברלי, וקיומו של סעד אחר אינו צריך למנוע אוטומטית סעד הצהרתי. לטענתו, יש להפעיל את סמכותו של בית המשפט המחוזי בעניין, שכן הסעד המבוקש על ידי נחום הוא מקיף וכללי יותר מזה שניתן לקבל מהמוסד לביטוח לאומי. יתר על כן, המסלול החלופי המוצע יהיה פחות נוח ויעיל, וקביעת גילו הנכון של אדם היא עניין של מעמד הראוי לקביעה סופית וכללית. השופט גויטיין הסכים עם השופט ברנזון, והדגיש כי הכרזה של בית המשפט המחוזי תחייב את כל הצדדים, ואילו החלטה של בית הדין לביטוח לאומי לא. בסופו של דבר התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון מלא לגופו של עניין.