בש"א 39181-03-21

תקציר

לבית הדין לשכירות סמכות לדון בשאלות של סיום החזקה ולקבוע האם דייר נטש נכס באופן בלתי הפיך, דבר שאינו מותנה בפסק דין בתביעת פינוי. דחיית תביעת פינוי מחמת אילוץ מתמשך אינה מקימה כשלעצמה צו בית משפט בדבר הפסקת החזקה. שוכרים שעוזבים נכס עקב אילוץ מתמשך עדיין יכולים להיחשב כמי שהפסיקו להחזיק בנכס אם הם יזמו תהליך של העברת חוזה השכירות בדמי מפתח, אלא אם כן הם יכולים להוכיח שהתהליך החל ללא תלות באילוץ. במקרה הנדון, הצליחו הדיירים העוזבים להוכיח כי עזיבתם וכוונתם לחזור לנכס נבעו מאילוץ מתמשך של מחלתו של מר וייס וכי זכותה הקניינית העצמאית של הגב' וייס כשוכרת גוברת על כל סתירה בין הליך ההעברה לבין הכוונה לחזור. לפיכך, תביעתם להעברת זכות השכירות בדמי מפתח נדחית. סכום דמי המפתח יחולק בין המשכיר לבין השוכרים העוזבים, ושני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם. החלטה זו התקבלה על בסיס נסיבותיו הייחודיות של המקרה, ובית הדין הדגיש את מורכבותן של קביעות אלה, המחייבות לא פעם לשקול מכלול רחב של שיקולים משפטיים, חברתיים ומשפטיים.