ע"ב 1047/02

תקציר

התובע, שכיהן כמנכ"ל האיגוד, תבע נגד האיגוד הפרשי שכר עד ליום 31.8.95, לאחר פיטוריו בחודש מרץ אותה שנה, שלטענתו יש לחשב על בסיס שכרו של עובד הוראה, בהתחשב בכך שפוטר במהלך שנת הלימודים. התובעת טענה גם לזכאות לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו, מענק הסתגלות ופיצויי פיטורים מוגדלים. בנוסף, התובע ביקש לחייב את האיגוד למסור פרטים על ימי המחלה שלו שלא נוצלו לכאורה. האיגוד טען כי התובע נושא בתפקיד ניהולי, ולכן זכויותיו כלפי הארגון אינן דומות לאלה של מורה. כמו כן, נטען כי חלק מתביעותיו של התובע התיישנו על פי חוק, וכי הוא אינו זכאי למענק הסתגלות או לפיצויי פיטורים מוגדלים. בית המשפט פסק לטובת האיגוד בכל הסעיפים. באשר לתביעה להפרשי שכר, הראיות הראו כי תפקידו של התובע כמנכ"ל לא היה קשור להוראה, ושכרו נקבע על בסיס תפקידו הקודם, ולא תוך השוואה לשכר עובדי ההוראה. משכך, נדחתה טענת התובע כי פיטוריו במהלך שנת הלימודים מזכים אותו בשכר עד תום אותה שנה. עוד קבע בית הדין כי התביעה לפדיון ימי חופשה הינה חסומה על פי חוק, שכן היא הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר סיום העסקתה של התובעת. באשר למענק ההסתגלות ופיצויי הפיטורים המוגדלים, קבע בית הדין כי התובעת לא ביססה כל זכאות להטבות אלה, לא באמצעות חוזר משרד החינוך הרלוונטי ולא באמצעות הוכחת קיומו של נוהג מקביל באיגוד. התובע גם לא הוכיח את תביעתו בגין ימי מחלה שלא נוצלו, עליהם ויתרו בעבר, ולכן גם בקשה זו נדחתה. מאחר שתביעות התובע לא צלחו, חויב לשלם לאיגוד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ.