תא"מ 31632-09-17

תקציר

התובעת, שסיפקה שירותי ייעוץ תעסוקתי, תבעה את הנתבעת על סך 11,371 ₪ דמי התקשרות וקנסות בגין אי דיווח על מציאת עבודה חדשה. התובעת טענה כי סייעה לנתבעת בחיפוש העבודה, אך הוא ניתק את התקשורת ולא שילם את מלוא דמי ההתקשרות בסך 6,300 ₪ בתוספת מע"מ וקנס נוסף בסך 4,000 ₪ בגין הפרת ההסכם. הנתבע טען כי התובע לא סייע לו למצוא עבודה וכי עבודתו החדשה אינה קשורה לתחום המוסכם, ולכן הוא אינו חייב בתשלום. בית המשפט בחן שלוש שאלות לקביעת החבות: הראשונה, מהי תמורה לתשלום; שנית, האם התובע מילא אחר התנאים לתמורה מלאה; ושלישית, אם כן, האם עדיין יש להתחשב אם התפקיד החדש הוא בתחום אחר. בשאלה הראשונה קבע בית המשפט כי על התובעת להוכיח כי סיפקה את כל השירותים המוסכמים, לרבות פרסום קורות חיים, כדי להיות זכאית למלוא התמורה החוזית. באשר לשאלה השנייה, מצא בית המשפט כי בעוד הנתבעת אישרה קבלת שירותים מסוימים, התובעת לא הצליחה להוכיח די הצורך את היקף מאמצי פרסום קורות החיים שלה, במיוחד נוכח היעדר פירוט על קהל היעד ומשך הפרסום. בית המשפט קבע כי רכיב זה עולה על 50% מסך השירותים ובכך מזכה את התובעת ב-75% מהתמורה החוזית, או 5,528 ₪ כולל מע"מ. בשאלה השלישית דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי מציאת עבודה בשדה המוסכם היא תנאי לתשלום, שכן ההסכם לא ציין זאת. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לתשלום עבור מתן שירותים, ללא קשר לתחום עבודתה החדש של הנתבעת. בית המשפט דחה גם את תביעת התובע לתוספת של 4,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין איחור הנתבע בדיווח על עבודתו החדשה, וקבע כי העיכוב היה מינורי וההסכם לא ציין זאת כהפרה יסודית. בית המשפט אף קבע כי הפיצוי אינו סביר בהתחשב בנסיבות העניין, וביטל אותו. לסיכום, בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, והורה לנתבעת לשלם לתובע 5,528 ₪ כולל מע"מ בתוך 30 יום. הוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים, שכן רוב התביעה לא התקבלה, ושני הצדדים ייצגו את עצמם בבית המשפט.