ס"ע 18669-05-09

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים על החלטות המנכ"ל, שסירב להיעתר לבקשת המעסיק להתיר פיטורי עובדת בהריון. ההחלטה הראשונה התקבלה לאחר עיון בכל החומר שהוצג ובחינת הנסיבות, תוך התחשבות בחוקים הרלוונטיים ויישום אמות המידה המתאימות. ההחלטה התבססה על תשתית עובדתית ראויה ועל חקירה יסודית שכללה את כל הגורמים הרלוונטיים. טענת המעסיק כי מעולם לא פיטר עובדת עקב הריון אינה רלוונטית במקרה זה והמנכ"ל לא טעה בכך שלא שקל אותה. המנכ"ל היה מודע לטענת המעסיק כי ההחלטה לפטר את העובדת התקבלה לפני תום ששת חודשי עבודתה הראשונים בשל אי התאמה, ושקל זאת כראוי אל מול זכותה של העובדת להגנה במהלך ההיריון. לא הוכחה אי שביעות רצון של המעסיק מתפקודו של העובד, ולא ניתנה לעובד הזדמנות הוגנת להשתפר. יתר על כן, עיתוי הודעת הפיטורים היה חשוד. טענת המעסיק כי העובדת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא דיווחה על הריונה מוקדם יותר הייתה מופרכת, שכן היא טרם הגיעה לחודש החמישי להריונה, וזו דרישת הגילוי החוקית. בקשת המעסיק למתן היתר לפיטורים הוגשה לאחר שהעובד הגיש תביעה כספית, דבר המעיד על חוסר תום לב מצד המעסיק. גם הערעור השני, שהתבסס על ראיות חדשות, נדחה מאחר שהראיות לא היו חדשות וההחלטה הראשונה התבססה על הערכה מקיפה של כלל הראיות הקיימות. לפיכך, הערעורים נדחו, והמעסיק חויב לשלם לכל משיב הוצאות בסך 2,000 ₪.