ע"פ 1908/01

תקציר

המערער, שהוא בן דודו של המנוח, ערער על הרשעתו ברצח ועל גזר דינו של מאסר עולם. המערער הודה בגרימת מותו של בן דודו, אך טען כי מדובר בהריגה ולא ברצח בכוונה תחילה. בית משפט קמא מצא כי המערער תכנן את הרצח, והראיות הראו כי ניסה לרכוש אקדח טרם האירוע והצטייד בסכין ובמקל. המערער ארב למנוח ותקף אותו, תוך שהוא גורם לו ל-28 פצעי דקירה. בית משפט קמא דחה את גרסתו של המערער לאירועים ומצא אותו אשם ברצח. בית המשפט לערעורים הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא, בקובעו כי הראיות, לרבות הודעותיו של המערער עצמו, מלמדות על החלטה מתוכננת מראש להרוג. בית המשפט ציין את היעדר כל פגיעה בגופו של המערער ואת האלימות הקשה שהופגנה כלפי המנוח. עוד צוין, כי התנהלותו של המערער והתבטאויותיו לאחר האירוע הצביעו על היעדר חרטה ועל החלטה מתוכננת מראש להרוג. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרצח לא נגרם כתוצאה מהתפרצות רגעית ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את ההרשעה ואת גזר הדין. השופטת ביניש והשופטת אנגלרד הסכימו.