עת"מ 14202-06-23

תקציר

עיקר המחלוקת בעתירות אלה נסובה סביב תוקפו של תיקון צו הארנונה לשנת 2023 על ידי המועצה בנוגע לסיווג "קרקע תפוסה לתעשייה ומלאכה". העותרים טוענים כי המועצה נעדרה סמכות לשנות את התעריף בדיעבד, וכי התיקון לא נעשה כדין ללא החלטת המועצה הנדרשת ואישור השרים. עוד הם טוענים כי התיקון נבע משיהוי בלתי סביר, וכי יש לשמור על התעריף המופחת, שהוחל בטעות במשך למעלה מעשור. בתוך כך, המועצה טוענת כי התיקון היה נחוץ כדי לתקן טעות שאירעה בשנת 2008, שהובילה להפחתת תעריף לא חוקית, וכי חוקי ההקפאה אינם מעכבים את יישום התיקון. לאחר בחינת הטענות, מוצא בית המשפט כי חובת המועצה להטיל ארנונה שנתית נובעת מסעיף 8 לחוק ההסדרים. על פי סעיף 9 לאותו חוק, תעריפי הארנונה מתעדכנים מדי שנה, וכל שינוי כפוף לאישור השרים. החלטת המועצה לשמור על התעריפים לשנת 2007 לשנת 2008 הייתה תקפה כדין, והשיעור השגוי שפורסם בצו הארנונה משנת 2008 נבע מטעות. טעות זו אינה מבטלת את התעריף המחייב מבחינה משפטית שנקבע בשנת 2002, שאינו דורש את אישור השרים. בית המשפט דוחה את טענת העותרים כי המועצה מנועה מלתקן טעות זו בשל חלוף הזמן, שכן לא ניתן לקיים את ההפחתה הבלתי חוקית. יתר על כן, בית המשפט קובע כי חוקי ההקפאה אינם מגבילים את יכולתה של המועצה לתקן טעויות המשפיעות על גביית המסים כדין. חוקים אלה נחקקו כדי לייצב את המשק ולהטיל מס אחיד, לא כדי להנציח טעויות. תיקון צו הארנונה לשנת 2023 היה, אפוא, חוקי, שכן הוא תיקן את הטעות הקיימת מבלי לחרוג מהתעריף המחייב משנת 2002, ולא נדרש אישור השרים. המועצה גם פעלה באופן סביר בכך שהחילה את התיקון רטרואקטיבית לכל שנת הכספים 2023, שכן הטעות התגלתה בתחילת השנה, והבטיחה גביית מסים נכונים. לסיכום, בית המשפט קובע כי העתירות חסרות שחר ולא יתערבו בהחלטת המועצה לתקן את צו הארנונה לשנת 2023. הצו נותר בתוקפו, והעותרים נדרשים כל אחד מהם לכסות את הוצאות המועצה ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪ כל אחד, בתוך 30 יום.