תפ"ח 60804-01-13

תקציר

פסק הדין משרטט תיק פלילי נגד נאשם המואשם בניסיון אונס ובעבירות מין נוספות. האירוע התרחש באישון לילה כאשר הקורבן ישב בגן ציבורי. התוקף התקרב לקורבן, טען שהוא מכיר אותה והכריח אותה לגעת באיבר מינו. הוא גם ניסה להפשיט אותה אך היא התנגדה. התוקף נקטע פעמיים, תחילה על ידי עובר אורח ולאחר מכן על ידי אחרים, ולבסוף נמלט מהמקום. הקורבן זיהה את הנאשם כתוקף, וטען להיכרות מוקדמת עמו. עם זאת, היו חוסר עקביות בתיאור בגדיו ואי הבחנת בצלקת בולטת על אפו. ההגנה טענה כי זיהוי הקורבן אינו אמין, והציגה אליבי לפיו הנאשם ישן בבית הוריו בעת האירוע. בית המשפט פירט את עדויות הקורבן, חברתה שנכחה בתחילת התקיפה, השוטרים שחקרו את המקרה, אמו של הנאשם והנאשם עצמו. צוין כי עדויותיהם של הקורבן וחברתה היו אמינות, אך היו ספקות לגבי מהימנות זיהוין. בית המשפט בחן את הראיות הנוגעות לזיהוי הנאשם ומצא כי אין בהן די כדי לבסס אשמה מעבר לספק סביר. כמו כן נמתחה ביקורת על מחדלי החקירה, ובהם היעדר מסדר זיהוי ואי חקירת עדים פוטנציאליים. בסופו של דבר החליט בית המשפט לזכות את הנאשם בשל הספק סביב העבירות המיוחסות לו. השופטים הסכימו עם רוב הניתוח ומסקנתו של השופט היושב בדין. אחד השופטים הביע חוות דעת נפרדת, הביע אמון רב יותר באליבי של הנאשם ומתח ביקורת על ניהול החקירה. הכרעת הדין הדגישה את חשיבותן של ראיות מהימנות והליכי חקירה בתיקים פליליים.