ע"א 9034/23

תקציר

פסק הדין מקבל חלקית את בקשת המבקש, תוך הדגשת תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, הקובעת כי ערעור אינו מעכב ביצוע החלטה. כלל זה מאפשר לבעל דין ליהנות מפסק דין מיטיב לאלתר, והגשת ערעור אינה מצדיקה צו מניעה זמני. עם זאת, חריגים מתעוררים אם מתקיימים שני תנאים: חייבים להיות סיכויים גבוהים לזכות בערעור, ומאזן הנוחות צריך להעדיף את המבקש כדי למנוע נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל מאוחר יותר. ההחלטה מדגישה כי בעוד שערכאות הערעור אינן ששות לשנות קביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות יותר, הן יבחנו טיעונים משפטיים, בעיקר בנוגע לאחריות. טענת המבקש בדבר מעמדם הסוציו-אקונומי הנמוך של המשיבים נעדרה ראיות, אך נותר חשש כי המשיבים עלולים להשתמש בסכום שנפסק, דבר המסבך את פוטנציאל ההבראה. בית המשפט המחוזי הורה למבקש לשלם למעלה מ-2.3 מיליון שקל, סכום משמעותי שקשה להחזירו במהירות. בית המשפט לא העריך את סיכויי הערעור באופן חד משמעי, אך חייב את המבקש לשלם 600,000 ₪ בתוך 30 יום, ללא הטלת הוצאות, דבר המשקף פשרה בין ביצוע מיידי לערעור תלוי ועומד.