ת"צ 9811-09-11

תקציר

בית המשפט החליט כי לא ניתן לאשר תביעה ייצוגית נגד חברת אוטובוסים, בטענה לאפליית נוסעים שאינם חרדים בכך שהיא מציעה תעריפים זולים יותר בקווים המשרתים את החברה החרדית. השאלה המרכזית היא האם חברת האוטובוסים נקטה אפליה בכך שסיפקה תעריפים זולים יותר לנוסעים החרדים. למרות שהחברה מפעילה כמה קווים בתעריפים זולים יותר, המשמשים בעיקר את החרדים, בית המשפט קובע כי תעריפים אלה מוסדרים ומאושרים על ידי משרד התחבורה. ככזו, חברת האוטובוסים מוגנת בהסמכה חוקית כמפורט בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כי מעשה שנעשה על פי חיקוק מהווה הגנה תקפה מפני טענות להפליה. מאחר שהתעריפים נקבעים בחוק, בית המשפט קובע כי אין אפשרות סבירה להצלחה עבור התובעים. יתר על כן, התובעים לא סיפקו כל עילה חדשה להפליה מעבר לזו שנטענה בעבר במקרים דומים, אלא התמקדו בהטעיה, שבית המשפט קבע כי לא ניתן לדון בה במקרה זה. לבסוף, נדחתה גם הטענה כי חברת האוטובוסים היא מונופולין העושה שימוש לרעה במעמדה, שכן בית המשפט מצא כי החברה פועלת במסגרת תנאי רישיונה, הנקבעים על ידי משרד התחבורה. בשל היעדר אפשרויות סבירות להצלחה, הבקשה לתביעה ייצוגית נדחית, והתובעים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של חברת האוטובוסים.