ת"א 56082-12-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח הנתבעת במחלוקת על פרשנות פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה. התובעת טענה כי טענות הנתבעת בדבר הוראות ההתאמה בפוליסה היוו הרחבה של הגנתה וחרגו מטענות הדחייה שהוצגו במכתב הדחייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי טענות הנתבעת צוינו כראוי בכתב ההגנה שלה וכי לא ניתן לצפות ממנה להתייחס לטענות שהתובעת לא העלתה טרם הגשת התביעה. השאלה הפרשנית העיקרית הייתה האם יש להחיל את הוראות ההתאמה של הפוליסה בהתאם לאופי הנכות או בהתאם למקום/איבר בו אירעה הנכות. בית המשפט צידד בעמדת הנתבעת כי מרכז הכובד של הוראות הפוליסה הוא האיבר בו נמצאת הנכות. בית המשפט דחה גם את פרשנותו של התובע ללשון הפוליסה, שהתמקדה בביטוי "אופי הנכות". לדברי בית המשפט, מלשון הפוליסה ומתכליתה עולה כי ההגדרה הרלוונטית צריכה להתבסס על מקום קביעת הנכות והשפעתה על האיבר הנפגע. במקרה הספציפי, לא הייתה מחלוקת כי נכותו של התובע נגרמה עקב פגיעה בעצב ברגלו, ובית המשפט קבע כי אין להבחין בין הרגל לבין עצב הממוקם בכף הרגל. עוד קבע בית המשפט כי התייחסות לנזק העצבי כנפרד מהרגל עצמה תהווה פרשנות בלתי סבירה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להחיל את הוראות ההתאמה בפוליסה על הנכות שנקבעה לתובע בתחום הכאב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, שכן בית המשפט ייחס את האחריות למחלוקת הפרשנית למדיניות המנוסחת בצורה גרועה שגיבש הנתבע.