ע"א 495/66

תקציר

נסוב נסוב סביב שטח משרדים שכור בקומה הרביעית בבניין בבעלות המערערת, אותו שכרו המשיבים, קבוצת עורכי דין. לצד חוזה השכירות חתמה המערערת גם על מזכר הבנות להתקנה והפעלה של מעלית בתוך פרק זמן מוגדר. המעלית אכן הותקנה, אך היא לא פעלה בשל מחלוקות בין המערער לבין דייריו. הדבר הוביל את המשיבים לתבוע הוצאה לפועל בעין ולפיצוי בגין השיהוי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, הורה למערערת להפעיל את המעלית ופסק להם פיצויים בסך 5,000 ש"ח. שני הצדדים ערערו על החלטה זו – המערערת ערערה על סכום הפיצוי, ואילו המשיבים תבעו פיצויים נוספים. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתיק והוא יכול להורות על ביצוע בעין לשירות המעליות, שכן עילת התביעה היא חוזית ולא סטטוטורית. בית המשפט הכיר בכך שביצוע בעין עשוי לדרוש פיקוח ממושך, אך לפי סעיף 40(א) לחוק הגנת הדייר מדובר באפשרות תקפה לצד פיצוי כספי בגין נזקי עבר. המשיבים היו רשאים לדרוש את קיום החוזה ופיצוי בגין עיכובים קודמים, שכן הם לא ביטלו את החוזה עקב הפרתה של המערערת. בית המשפט דחה גם את תביעות המשיבים לסך של 12,000 ₪ שהוחזרו מהמערערת, שכן גם המשיבים לא מילאו את התחייבויותיהם החוזיות. פסק השופט פיצויים בסך 5,000 ₪ נחשב ראוי והותיר ללא שינוי. בנוסף, אישר בית המשפט את דחיית התביעה בגין נזקים שנגרמו מחדירת מי גשמים, וקיבל את טענת ההגנה של המערערת כי הפגיעה נבעה ממעשיו של קבלן עצמאי. ככלל, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, וההחלטה הקודמת עמדה בעינה, ללא צו להוצאות בבית המשפט העליון.