ערר 95007/11

תקציר

פסק הדין דן בערעור על תכנית גב/478, ששינתה את ייעוד הקרקעות בגבעתיים. התוכנית שינתה את ייעודן של מספר חלקות קרקע משטחים ציבוריים ואזורי מגורים לשטחים למבני ציבור, ואפשרה הגדלת זכויות הבנייה ובנייה גבוהה יותר. המערערים, בעלי נכסים סמוכים, טענו כי התכנית פגעה באדמותיהם ותבעו פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. הם טענו לנזק שנגרם לדירותיהם, כולל חסימת נוף, אובדן אור שמש וזרימת אוויר, וצפיפות וזיהום גוברים. ועדת הערר דחתה את הטענות כי התכנית חריגה או מזיקה לסביבה. נמצא כי השינויים ברוב החלקות היו צנועים, וכללו בדרך כלל תוספת של קומה אחת או שתיים. הוועדה קבעה כי יש לשקול את המצב התכנוני הקודם, לרבות גובה המבנים, כדי לקבוע את היקף הנזק הנטען לאור, לאוויר ולנוף. נמצא כי הטענות בדבר הגברת הצפיפות והזיהום לא הוכחו ולא צפויות להשפיע על נכסי המערערים. לגבי הנכסים בחלקה 426 קבעה הוועדה כי המעבר מאזור מגורים לאזור מגורים מיוחד אינו מהווה פגיעה, שכן הנכסים כבר היו באזור מיוחד לפי התכנית הקודמת. העקרונות שנקבעו בהחלטות קודמות קבעו כי לבעלי נכסים אין זכות קנויה למנוע פיתוח בקרקעות סמוכות, במיוחד כאשר הפיתוח תואם את אופי הסביבה ואינו משנה אותו באופן מהותי. לגבי נכסים בקומות התחתונות דחתה הוועדה את העררים, שכן לא נטען לפגיעה בנוף, באור, באוויר או בפרטיות. לגבי נכסים בקומות גבוהות מינתה הוועדה שמאי מייעץ לבחינת הפגיעה הנטענת בנוף, באוויר, באור, בהצללה ובפרטיות, תוך הנחיה להתחשב במצב התכנוני הקודם וברכיבי ההשבחה בתוכנית החדשה. לבסוף, הורתה הוועדה למערערים לשלם הוצאות סמליות למשיבים, ושיבחה את הוועדה המקומית על תשובתה המפורטת והמנומקת, בשונה מהנוהג הפסול המקובל של הגשת תשובות קצרות ומשותפות עם גורמים פרטיים. ההחלטה, שהתקבלה פה אחד, הדגישה את השינויים הצנועים בתכנית ואת התחשבות במצב התכנוני הקודם בקביעת הפגיעה לפי סעיף 197.